עבור לתוכן

DK

משתמש רשום
  • הודעות פעילות

    1,331
  • הצטרפות

  • ביקר לאחרונה

  • נקודות

    2,888 [ שלח נקודות ]

פרטים אישיים

  • מין
    זכר

פרטים במשחק

  • שם במשחק
    DejaVu
  • סוג שחקן
    לוחם

מבקרים אחרונים

1,449 צפיות בפרופיל

ההישגים של DK

משתמש מיומן

משתמש מיומן (4/13)

  • משתמש נאמן
  • מכונת ספאם
  • חסר חיים
  • דרדסאבא

מדליות אחרונות

9

מוניטין

  1. סקירת wisebuy - מחשב נייד Lenovo Yoga C930 81C4005YIV גודל מסך:14 אינטש סוג מעבד:Intel Core i7 נפח זיכרון RAM:16 GB מערכת הפעלה:Windows 10 דגם מעבד:8550U דור מעבד:דור 8 תצורת ‎ 2 in 1:ללא רזולוציית מסך:3840x2160 הטוב מסך מגע חד סוללה טובה יציאות USB מגוונות מסתובב 360 מעלות למצב טאבלט הרע מקלדת קשה בלוטות' בעייתי בשורה התחתונה ה-Lenovo Yoga C930 13IKB הוא מחשב פרימיום בכל חלקיו. הוא דק, נאה, חזק ומרשים. המעבד חזק, הסוללה טובה ואפילו הרמקולים לא רעים בכלל. למעט בעיות בחיבור רציף לאוזניות בלוטות' לא מצאנו פה בעיות של ממש, ואם אתם מוכנים לשלם את האקסטרה על הטוב ביותר של לנובו, זה המחשב בשבילכם. לאלו שרוצים לחסוך, אפשר ללכת על דגם דומה עם מסך FHD ומעבד i5. הקדמה המחשב מגיע בכמה גרסאות, חלק לשוק הביתי וחלק לשוק המקצועי. הן נבדלות ברזולוציית המסך, בנפח זיכרון ה-RAM ובגרסת מערכת ההפעלה. במחשב הבדיקה יש מעבד אינטל Core i7 - 8550 דור שמיני, זיכרון בנפח 16 גיגה RAM, אחסון בנפח 512 גיגה על כונן M.2 NVME, תצוגה בגודל 13.9 אינץ' מפאנל IPS המציגה תמונה ברזולוציה של 3840X2160 או 4K, סורק טביעות אצבע ועט חכם המובנה במחשב. גרסת מערכת ההפעלה כאן היא Windows 10 Pro שמכילה בנוסף למה שאתם מכירים, פונקציות נוספות שלרוב שימושיות בהקשר לארגונים. ביצועים (35% מהציון הסופי) 9 מתוך 10 בדגם זה ישנו מעבד intel Core i7 - 8550 מהדור השמיני. בשלב זה אינטל רק הכריזה על הדור התשיעי ויקח זמן עד שנראה מחשבים עם המעבד הזה בארץ, אך מבחינתנו הדור השמיני של המעבדים מהווה אחת מהקפיצות המשמעותיות של החברה בכל הקשור לכוח עיבוד וניצול סוללה. היות ומדובר בגרסה המיועדת לשימוש עסקי שאינו גרפי, כלומר מיועדת לאנשי עסקים שצריכים שדברים יקרו ועכשיו אבל לא עוסקים בעריכת וידאו או גרפיקה, לא ציפינו ממנו בכלל להצליח לענות לדרישות שלנו שיתפקד כתחנת עריכת וידאו ניידת. מאוד שמחנו לגלות שהמעבד בהחלט מספיק חזק כדי לאפשר עריכת וידאו ב-4K כולל נגינה בזמן אמת ועיבוד. כן נציין שאת פעולת הרינדור עצמה, אותו חלק שדווקא נשען על כרטיס המסך, הוא זה שסובל מאיטיות וזה הגיוני, מכיוון שבסדרת המחשבים הזו יש כרטיס מסך מובנה במעבד מסוג intel UHD 620 ולא נפרד כפי שנדרש לעבודות מסוג זה. כן נציין שבזמן עבודה, גם לא אינטנסיבית יש למחשב נטייה לחימום קל בצד ימין מאחור אך הוא עושה עבודה טובה בקירור עצמי וללא רעש בכלל. בכללי לא הרגשנו כאן שחום זו בעיה כלשהי וזה יתרון משמעותי. בכל הקשור לתפקוד הכללי, המחשב עלה מיד עם הפעלתו, כל תוכנה נפתחה במהירות ההגיונית לה, ולא מצאנו את עצמנו ממתינים יותר מהזמן הסטנדרטי לכל תוכנה. איכות התצוגה (15% מהציון הסופי) 9.5 מתוך 10 המסך המובנה בגודל 13.9 אינץ' מציג תמונה בתקן UHD או 3840X2160. על פניו זה נשמע מרשים, אבל אם תחשבו את שטח המסך חלקי כמות הפיקסלים, תגיעו לגודל שבו אתם כבר לא רואים הבדל, ולמעשה שינוי גודל הטקסט במערכת במידה הנדרשת - מעבר מ-150% ל-300% הופך את השימוש בחלק מהתוכנות לא אפשרי בגלל שהן דורשות גודל תצוגה ספציפי. כך או כך, אפשר להגדיר את התצוגה גם על רזולוציה שנמצאת באמצע או על FHD והיא תיראה כמעט אותו דבר ואפילו תחסוך בסוללה, אבל לא תחזיר לכם את תוספת המחיר. התמונה עצמה יחסית בהירה אך בהחלט לא מתאימה לשימוש תחת שמש או בצמוד לחלון. המסך המבריק אומנם מבליט את הצבעים הנאים שהוא מסוגל להציג, אך גם מחזיר את כל הסביבה ישיר לעיני המשתמש. הבהירות ניתנת לשליטה ידנית או אוטומטית על ידי חיישן הבהירות המובנה. המסך מסתובב על צירו ונצמד למקלדת מאחור כך שהוא מסתובב 360 מעלות באמת. ברגע שתעברו זווית מסוימת, מערכת ההפעלה Windows 10 תשאל אתכם אם לעבור למצב טאבלט. במצב זה המקלדת מושבתת והממשק משתנה בהתאם כדי שיהיה נוח יותר להפעיל את המחשב. המגע תומך בעד 10 אצבעות ומצאנו אותו מאוד שימושי, שכן עם כמה שפד העכבר מוצלח, לפעמים יותר קל פשוט לגעת במסך. ניידות ונוחות השימוש (25% מהציון הסופי) 9 מתוך 10 לפני כמעט כחמש שנים, ממש כשאשטון קוצ'ר לא פחות חבר ללנובו, החברה עשתה מהפך. לא עוד מחשבים מרובעים ומכוערים, מעכשיו הכל מעוצב, חלק, אלגנטי ומרשים. לא עוד פלסטיק שחור עם הכפתור האדום באמצע המקלדת. מעכשיו גוף אלומיניום, מסכים מקצה לקצה ומקלדות מוארות. בהמשך לקו העיצוב היפה שלנובו הלכה בו, כך גם נראה היוגה 930 החדש. גופו מתכתי כשהמסך נמתח כמעט ללא שוליים בקצוות, סנטר בולט בחלק התחתון אך זה נסלח, שכן המסך צריך לכסות את המקלדת בגודל רגיל ואת פד העכבר הגדול והרחב. אותו פד היה מוצלח בהחלט כשהוא גדול למדי וגם מדויק. עם זאת הרגשנו שדרוש כוח רב מדי כדי ללחוץ על הקליק הימני, מה שגרם לנו לפספס אותו שוב ושוב. המקלדת המוארת המובנית יחסית נוחה להקלדה אך מצאנו את המקשים מעט קשים כך שהרגשנו שעלינו להפעיל כוח על כל מקש או שנפספס אותיות - משהו שקרה לנו לא מעט בזמן הבדיקה. הרמקולים המובנים הפתיעו לטובה, הם סיפקו תמונת סטריאו מוצלחת ואפילו קצת באסים - מה שהפתיע אותנו מאוד. בצד ימין של המחשב תמצאו רק את כפתור ההפעלה ובצד שמאל ישנה יציאת USB Type A 3.1 כלומר שקע בגודל רגיל מסוג Always On כך שהוא ממשיך לספק חשמל גם כשהמחשב כבוי אז אפשר לטעון דרכו טלפונים וכדומה. ובנוסף שני שקעי USB 3.1 Type C שדרכם אפשר לטעון את המחשב עם המטען המצורף. בנוסף ישנו חיבור אוזניות ומיקרופון קומבו בגודל סטנדרטי 3.5 מילימטר. מחשב המבחן הגיע כמו שכל מחשב רגיל מגיע, הגדרנו אותו על עברית והמשכנו הלאה. לאחר שהמחשב סיים את ההגדרה שמנו לב שהשעה מוצגת לא רק בצד שמאל, אלא משמאל לימין, כלומר השעה שהוצגה הייתה 53:6 במקום 6:53. אחרי שהפעלנו את המחשב מחדש, התיקון שמערכת ההפעלה עשתה היה מאוד יצירתי - החלפת שפת הממשק לאנגלית. וכך מצאנו את עצמנו עם מחשב שהוגדר בעברית, לפתע באנגלית מבלי שנשנה דבר. אז נכון, אפשר להחליף את זה חזרה ודיי בקלות, אבל מאיפה הבלאגן הזה הגיע בכלל? המחשב מגיע עם עט - לא דבר חדש אצל לנובו אך כן חדש פה היכולת לאחסן ולטעון את העט ישירות בתוך המחשב. עד כה הייתם צריכים להסתובב איתו בנפרד מה שהפך את השימוש בו לטרחה, אך עכשיו זה מובנה שזה בהחלט הגיוני. העט לא עבד לנו בשום רגע, לא במצב מחשב ולא במצב טאבלט. למרות שזה כלל לא מופיע בחוברת ההפעלה המהירה שמגיעה איתו. לאחר מכן מצאנו הגדרה שבה צריך לצמד את העט למחשב, שם מצאנו צורה חדשה של תסכול. בהוראות כתוב קודם ללחוץ על כפתור Connect ואז ללחוץ על כפתור הצימוד. לאחר שזה נכשל, מופיעה הודעה שאומרת בדיוק הפוך - קודם לחץ לחצן הצימוד ואז על כפתור Connect. אין על לנובו, באמת יודעים לעשות הפניות מעגליות כמו שצריך. פנינו ללנובו והם שלחו לנו עט אחר, גם הוא לא עבד. אפשר להניח שהבעיה ספציפית למחשב הבדיקה אך בהיעדר מחשב נוסף נוכל רק להניח שאין בעיה סדרתית שכן לא מצאנו על כך דבר באינטרנט. כאן לא נגמרו הבעיות. כמו כל מחשב נייד מודרני אחר גם כאן יש אנטנת בלוטות' מובנית המאפשר לחבר אביזרים וביניהם אוזניות. חיברנו שלושה סוגי אוזניות שונות ובכל אחת מהן נתקלנו באותה בעיה - אחרי דקה של שימוש, המערכת מחליפה את תקן האוזניות משמע וקול, כלומר האזנה למוזיקה ומיקרופון שמשמש לשיחות, לקול בלבד - מה שניתק את המוזיקה. שוב ושוב ניסינו, הסרנו, הגדרנו, החלפנו אוזניות אך כלום לא עזר. היוגה 930 לא רצה להשאיר אותנו מחוברים לשמע. משך פעולת סוללה (15% מהציון הסופי) 9 מתוך 10 הסוללה המובנית בהספק 60Wh מספיקה לכמעט יום עבודה מבוסס טקסט בבהירות נמוכה. אם תדרשו יותר מהמחשב, תוכלו לראות ירידה משמעותית בחיי הסוללה וזה הגיוני. פחות התלהבנו מצריכת הסוללה בזמן המתנה. בכך יום שבו המחשב סגור אך לא כבוי תראו ירידה של כ-30 אחוז סוללה כך שסתם לסגור את המחשב ולהכניס אותו לתיק במהלך יום של נסיעות יכול לקצר את יום העבודה שלכם בדיוק בהפרש הדרוש כדי לסיים אותו. עמידות ואבטחה (10% מהציון הסופי) 8.5 מתוך 10 דגם זה עשוי אלומיניום בכל חלקיו, ישנה גרסה עם גב זכוכית ממש כמו זו שבדקנו ב-920 שנשבר בתיק שלנו. המחשב נראה ומרגיש עמיד כמו כל מחשב נייד רגיל אחר, הוא לא מוקשח או מיועד לתנאים קיצוניים. בצד ימין של המקלדת נמצא סורק טביעות אצבע בגודל סביר שעשה עבודה בינונית עד טובה ולא יותר. זיהוי האצבע בהצלחה לקח לו יותר זמן ממה שהרגיש לנו מתאים, והוא פיספס לא מעט. סך הכל הרגשנו שאפשר לסמוך עליו אבל לא לצפות שתמיד יעבוד. מקור
  2. סקירת wisebuy - מחשב נייד Jumper EZBook EX1 גודל מסך:11.6 אינטש סוג מעבד:Intel Celeron נפח זיכרון RAM:4 GB מערכת הפעלה:Windows 10 תצורת ‎ 2 in 1:ללא מצלמת רשת:כולל סוג הזכרון:DDR4 רזולוציית מסך:1920x1080 הטוב קל משקל נדלק ברגע הרע חיי סוללה לא צפויים אחסון מצומצם איכות בנייה בינונית בשורה התחתונה על פניו זה היה אמור להיות אחד המחשבים הגרועים שאי פעם בדקנו. המעבד שלו חלש, הזיכרון מינימלי ונפח האחסון דל. אך מעולם לא פגשנו מחשב שעונה יותר להגדרה "מחשב לאינטרנט, קצת אופיס וזהו". זה בדיוק מה שהוא מסוגל לעשות ולא הרבה מעבר, ולטעמנו זה נפלא. הקדמה ה-EZ Book EX1 של Jumper הוא מחשב נייד על גבול הטאבלט המכיל מסך מגע בגודל 11.6 אינץ' המתקפל ב-360 מעלות, מעבד Intel Celeron N4100 ו-4 גיגה RAM. שטח האחסון מחולק לשניים, הראשי הוא SSD בנפח 64 גיגה והמשני הוא זיכרון eMMC בנפח זהה. בנוסף ישנו חריץ הרחבה לכרטיס זיכרון מסוג Micro SD אך הנפח המקסימלי לא צוין. תודה לאתר LightInTheBox על השאלת המכשיר לסקירה. ביצועים (35% מהציון הסופי) 7.5 מתוך 10 הכוח המוגבל של ה-EX1 עונה היטב להגדרה "מחשב לאינטרנט, קצת אופיס וזהו". הוא מגיע עם מעבד Intel Celeron N4100 מהדור השמיני - דור שאנחנו אישית מאוד אוהבים בגלל היכולת המעולה שלו לשלב בין צריכת חשמל לביצועים טובים. כשנפח זיכרון ה-RAM עומד על 4 גיגה - על פניו נפח זעום שלא מספיק לדבר, אך לשמחתנו תאם לציפיות שלנו מהמחשב. בעוד שבלנובו C930 יש גם 4 גיגה RAM ושם כעסנו מאוד על החברה על כך שזה לא מספיק בעליל, הציפיות שלנו מראש מה-EX1 נמוכות ביותר, מה שגם הוא עולה כ-4700 שקל פחות. אותו מעבד חלש וזיכרון דל עובדים בצורה סבירה בגרסת Windows 10 Home המגיעה מובנית במכשיר. כל בקשה מתקבלת במענה אך הוא לא מיידי במיוחד. דפדפן כרום נפתח תוך כ-4 שניות, אך התוסף השולחני של גוגל Docs נפתח אחרי יותר מחצי דקה. אתרי אינטרנט עולים במהירות סבירה, אלו שמרוצפים בפרסומות יעלו לאט יותר בצורה ניכרת. הגלילה באתרים מתבצעת בצורה יחסית חלקה אך לא לחלוטין. איכות התצוגה (15% מהציון הסופי) 8 מתוך 10 המסך המובנה הוא בגודל 11.6 אינץ' המציג תמונה ברזולוציה של 1920X1080, כשהוא תומך במגע של עד 10 אצבעות בו זמנית ומסוגל להסתובב בכמעט 360 מעלות. אם יש מקום שבו רואים את איכות ההרכבה הנמוכה מהסטנדרט שאנחנו מכירים זה במסך. בחלקו העליון והתחתון יש זליגות אור שניתן לראות כשמוצגת תמונה כהה. הבהירות המקסימלית לא גבוהה במיוחד ובכללי איכות התמונה לא מרשימה במיוחד, למרות הרזולוציה הגבוהה. כך או כך, עדיין אפשר ליהנות מצפייה בסרטונים ונטפליקס, רק לא במקום מואר. היות ומדובר במסך מגע, ב-Jumper החליטו להוסיף מדבקה המגנה משריטות כבר במפעל, או לחילופין מדובר במדבקת משלוח שאין לה פינות בולטות המאפשרות להסירה בקלות. בסופו של דבר יש מעט בועות אוויר בציפוי המסך וזה מקנה מראה מאוד זול למחשב. המסך המתקפל הופך את המחשב לטאבלט לכל דבר, כשהתמיכה שלו במגע מדויקת כמו בכל מסך אחר. עם זאת, מערכת ההפעלה עצמה אינה פונקציונלית במיוחד במצב זה אבל על כך אפשר לבוא בטענות למיקרוסופט. ניידות ונוחות השימוש (25% מהציון הסופי) 8.5 מתוך 10 במהלך הבדיקה השתמשנו במחשב כתחנת עבודה ניידת לכתיבת כתבות ועבודה שוטפת על האתר הזה ממש, וכמעט בכל רגע התפלאנו מחדש כמה שהוא מוצלח ביחס למחירו. במשקל קילו אחד, ה-EX1 נחשב כבד למדי ביחס לגודלו, שזה סביר במכשירים מוזלים שכמותו. הוא לא מכיל מאווררים כלל והוא מסוגל לפזר את החום בצורה תקינה. כן נציין שמדובר במכשיר חדש כך שאפשר להניח שהוא יעשה עבודה פחות טובה בעתיד הרחוק. בצדדי המכשיר ישנים רמקולים מוצלחים המספקים תמונת סטריאו לא רעה בכלל. הם ממוקמים כך שאם המחשב מונח על השולחן הצליל חוזר ממנו, ואם תקפלו אותו למצב טאבלט אז הם יהיו בחלקו העליון כך שהידיים לא יחסמו את הצליל. על ה-EX1 ישנה מקלדת מעט דחוסה, נוחה מאוד להקלדה שמגיבה היטב. הופתענו לגלות שמקשי Home או End אינם, לא כמקש רגיל ולא כמקש שיש ללחוץ על כפתור Fn כדי להגיע אליו וזה משהו שחסר מאוד למי שכותב הרבה טקסט. המקלדת אינה מוארת שזה סביר במחשב במחיר הזה אך התכונה חסרה לנו. המקלדת המובנית מגיעה באנגלית בלבד אז תצטרכו לחרוט או להדביק עליה אותיות בעברית אם תרצו להוסיף אותן. כן נציין שמערכת ההפעלה עולה בפעם הראשונה בסינית אך ניתן לבחור מיד באנגלית כך שלא צריך להיאבק בזה. פד המגע המובנה מוצלח למדי. התגובה שלו מעט איטית אך מדויקת כשכפתורי העכבר המובנים נמצאים תחת הפד והקליק ניתן לשמיעה בבירור שזה טוב ולא טוב בו זמנית, תלוי בכם. המחשב הקטן דל למדי בחיבורים וכפתורים. בצד שמאל תמצאו כפתור כיבוי והדלקה וכפתור ווליום פיזי ושקע אוזניות קומבו 3.5 מילימטר סטנדרטי. בצד ימין ישנו חיבור USB C אחד, חיבור מיקרו USB אחד ויציאת מיקרו HDMI. על פניו זה לא מפריע במיוחד, אך רק כשהגענו למצב שרצינו לחבר התקן חיצוני ולטעון את הסוללה בו זמנית הבנו שיש לנו בעיה. קחו בחשבון שאין זו בעיה בלעדית למחשב זה או למחשבים זולים בכללי, הרי שקע USB C אחד ויחיד ראינו גם במחשבי המק היקרים בשוק, אך עדיין היינו שמחים אם לא היו מייבאים את הבעיה הזו לעולם ה-PC המוזל. כמו כן, שקע מיקרו USB הוא פרקטי רק להתקנים מסוג OTG והיינו מעדיפים שקע USB C נוסף במקום. בגזרת החיבורים האלחוטיים, מצאנו שאנטנת ה-WiFi לא חזקה במיוחד כשמכשירים אחרים הצמודים למחשב הצליחו לקלוט משמעותית יותר את אותו ראוטר. כן שמחנו שלמרות שהחברה מצהירה שהתקן הבלוטות' המובנה הוא 4.0 שלא אמור לתמוך בהזרמת מוזיקה, עדיין הצלחנו לשמוע מוזיקה היטב וללא בעיות. הנה התחילו הבעיות אחרי שעשינו בו שימוש דיי ממושך ונטול בעיות, לפתע המחשב כבה מעצמו, וכשהדלקנו אותו מחדש, פד העקיבה הפסיק לעבוד. תקלה ברכיב חומרה בשם i2C היא מסתבר נפוצה למדי במגוון רחב של מחשבים ניידים - וכן, גם בכאלו של יצרניות גדולות. חרף מאמצינו הרבים, לא הצלחנו לתקן את מה שנראה כמו דרייבר פגום, והיות ושחזור המערכת לא הופעל מראש, נאלצנו לפרמט את המחשב ולהתחיל מההתחלה. עם זאת, היות ומראש לא היה ממש מקום אחסון על המחשב, לא איבדנו מידע, רק זמן ועצבים על כך שעלינו להתחיל את כל ההגדרה של המחשב מההתחלה. משך פעולת סוללה (15% מהציון הסופי) 6.5 מתוך 10 הסוללה כאן היוותה את הנעלם הגדול ביותר במשוואה. זמן השימוש היה לא צפוי בצורה עקבית. בכך, יום אחד אחרי לילה של טעינה הסוללה הייתה מלאה וקיבלנו כחמש שעות של שימוש אינטרנטי רגיל, אך לעיתים אחרי טעינה של לילה שלם הסוללה הגיעה רק ל-80 אחוז כך שזמן השימוש כאן נותר סימן שאלה. כשהמכשיר נטען כראוי הוא מספק זמן שימוש סביר לטאבלט מבוסס Windows 10 אבל לא הרבה מעבר. עמידות ואבטחה (10% מהציון הסופי) 7 מתוך 10 המכשיר מגיע עם גוף מצופה אלומיניום דק שנשרט בקלות, כשמסך המגע מגיע עם מעין מדבקת מגן שאינה מודבקת כראוי, או לחילופין זו בכלל מדבקת משלוח, אנחנו לא ממש הצלחנו להבין. כמו כן במהלך השימוש אחת מרגליות הגומי הדקות התנתקה ונעלמה לה. למחשב אין כל אמצעי אבטחה ביומטרים והוא מוגן בסיסמה בלבד. תודה לאתר LightInTheBox על השאלת המכשיר לסקירה. מקור
  3. סקירת wisebuy - מחשב נייד HP EliteBook 1040 G5 5DF68EA יצרן:HP גודל מסך:14 אינטש סוג מעבד:Intel Core i7 נפח זיכרון RAM:16 GB מערכת הפעלה:Windows 10 מהירות מעבד:1900Mhz דגם מעבד:8650U דור מעבד:דור 8 הטוב קומפקטי וקל שני מכשירים באחד ביצועי מערכת מצוינים רמקולים מבית Bang & Olufsen חיי סוללה מעולים זיהוי פנים פנטסטי הרע כרטיס מסך בסיסי נפח אחסון מצומצם ללא קורא כרטיס זיכרון וכניסת רשת תג מחיר גבוה מאוד בשורה התחתונה ה-EliteBook 1040 G5 מביתHP הוא מחשב מצוין עבור איש העסקים שמוכן להשקיע. הוא קומפקטי ויעיל בצורה בלתי רגילה, ניחן במראה מנקר עיניים, חיי הסוללה נהדרים ועל הביצועים המסחררים שלו אפשר רק לחלק שבחים. שלא תטעו - יש למחשב אלטרנטיבות נהדרות ובמחירים נמוכים פי כמה, אבל למארז כה מוקפד, מהודר ונוח לנשיאה כנראה שיש תג מחיר גבוה במיוחד. הקדמה המחשב הנישא של HP מדגם EliteBook x360 1040 G5 מציע שני מכשירים באחד: לפטופ וטאבלט. המסך בגודל 14 אינץ' המציג רזולוציה של 1080p ומתחת למנוע אפשר למצוא מעבד i7 של אינטל מהדור השמיני, 16GB זיכרון RAM, כונן SSD בנפח 512GB וכרטיס מסך HD Graphics 620. עוד במארז: חיישן טביעת אצבע ומצלמת אינפרה-אדום לזיהוי ביומטרי, הבטחה לעמידות גבוהה וחיי סוללה שאמורים להיות מצוינים. ביצועים (35% מהציון הסופי) 8.5 מתוך 10 מאכזב לגלות שבכל המארז היוקרתי הזה שולב כרטיס מסך מובנה HD Graphics 620 שאולי טוב עבור מצגות מפותחות ואנימציות בסיסיות, אבל אפשר לשכוח מעבודה נוחה מול תוכנות לעריכה גרפית מתקדמת, שלא לדבר על גיימינג ברמה גבוהה. אולי לאיש העסקים זה מספיק אבל במארז כה מפואר ציפינו לקבל כרטיס גרפי טיפה יותר מקצועי מברירת המחדל. על הרצת המנועים אחראי מעבד i7 מדגם 8650U (דור שמיני), עם 16GB זיכרון RAM ו-512GB של נפח אחסון SSD. זה לא רק מרשים על הנייר - נוכחנו לגלות מהירות תפעול מהירה עד כדי גיחוך. דפדפן כרום לא מתקשה לעבוד גם כשעשרות טאבים פועלים ברגע, מעבר בין תוכנות מתבצע בשנייה וגם עבודות פיתוח תוכנה עם כמה תוכנות עריכה מתקדמות יחסית לא גרמו ל- EliteBook 1040 G5 להזיע אפילו טיפה. גם זיכרון ה-SSD הוכיח את כוחו והעביר 5GB של תמונות סנטימנטליות בפחות מ-10 שניות. אגב כונן, כשהוא מגיע בנפח 512GB, לא כולל קבצי מערכת ההפעלה וכמה תוכנות הכרחיות – למשתמש נותרים קצת יותר מ-340GB. במבחני הביצועים של 10 PCMark קיבלנו ציון של 3773 נקודות – סטנדרטי עבור מחשבים מהקטגוריה למטלות משרדיות. במבחן 3DMark קיבלנו את הציון המזוויע 286 נקודות, כשלצורך הדוגמה, לפטופים עם כרטיס מסך מקצועי ובסיסי למדי מקבלים ציונים של למעלה מ-1000 נקודות, כך שמדובר ברמז עבה כיצד ה-EliteBook 1040 G5 יידע להתמודד עם משימות גרפיקה מתקדמות, שלא לדבר על משחקים. איכות התצוגה (15% מהציון הסופי) 9 מתוך 10 מסך ה-14 אינץ' מציע תצוגת 1080p בסיסית למדי, עם ציפוי שמונע השתקפות. רמת הבהירות המקסימלית סיפקה אותנו וגם מול שמש ישירה לא היה לנו יותר מדי בעיות, גם לא בעריכת מסמכים על רקע לבן. על טווחי הצבעים, רמת הפירוט, החדות, הניגודיות ושאר משתנים האחראים לצפייה, יש לנו רק מחמאות לחלק; מדובר באיכות תצוגה פנטסטית שמאוד נוח לצפות בה, בין אם זה סרטונים קלילים ביוטיוב או פרקים באורך מלא באפליקציה המובנית של נטפליקס. עוד נקודה חיובית לזכות המחשב תיזקף בשל כניסת ה-HDMI הרגילה, ושלא שולבו בצד חיבורים מקובלים יותר במארזים קומפקטיים כמו Micro/Mini HDMI, המחייבים הצטיידות בכבל מיוחד. למסך המגע מתלווה עט Active Pen G2 עם רגישות חכמה ושלושה כפתורים הניתנים לתכנות. במארז שלו התלוו רצועת חוט דקה, סוללת AAA ועוד שלושה ראשי פלסטיק להחלפה. העט מגנטי, כך שניתן להצמיד אותו לצד המחשב וכך להימנע מלשכוח או לאבד אותו - פתרון נחמד למשתמשים מפוזרים. ניידות ונוחות השימוש (25% מהציון הסופי) 9 מתוך 10 מחשב ה- EliteBook 1040 G5 צויד במסך 14 אינץ' ועם משקל של פחות מ-1.4 ק"ג, הוא קל מאוד לנשיאה ושימושי מאוד לשימוש באזורים שונים, מבלי להתחשב במקום רב שהוא עלול לתפוס. קומפקטיות ויעילות היא שם המשחק כאן ועל כך יעידו גם החיבורים השימושיים: בצד שמאל זמינה למשתמש כניסת USB 3.1, לצד כפתור ההפעלה/כיבוי, כניסת אוזניות/מיקרופון וחריץ לאבטחה פיזית. בצד השני כניסת USB 3.1 נוספת, יציאת וידאו HDMI בגרסת 1.4, שתי כניסות Thunderbolt 3 ולחצני עוצמת הווליום. החסרים הבולטים? קורא כרטיסים וכניסת Ethernet. היינו סולחים אם HP הייתה משלבת במארז מתאם באמצעות USB כמו יצרניות אחרות, אבל לא נותרנו מאוכזבים. באגף עיצוב המוצר, ה-EliteBook 1040 G5 פשוט מנקר עיניים. הגוף מצופה אלומיניום, הגב כסוף ונעים למגע והגימור החלק מעניק למחשב המון נקודות זכות. הלוגו החדש של HP מעוטר באותיות בוהקות מאחור ובצדי המחשב אין בליטות מכוערות או מקשים שיוצאים מהקו הישיר והמוקפד שנשמר היטב. יחס התצוגה/מסך מצוין ושוליים דקיקים מאוד מפרידים בין גוף המחשב למסך, מלבד החלק העליון, ששמור למצלמת האינפרה-אדום. מקשי המקלדת גדולים יחסית בצורה מפתיעה, בהתחשב בעובדה שמדובר במחשב קטן למדי, והריווח ביניהם מספק (1.4 מ"מ), כזה שמאפשר כתיבה חלקה ורציפה של מסמכים שיתאימו בדיוק לאיש העסקים הנודד. מטבע הדברים, מקלדת נומרית אין כאן אבל מקשי מולטימדיה לשימוש תדיר יש גם יש - ועדיין היינו שמחים לתאורה אחורית יותר חזקה מהעוצמה הבוהקת ביותר שידע ה- EliteBook 1040 G5 להציע. פד העכבר לא מהטובים שהכרנו: המשטח רחב למדי אבל לחיצה עליו לאישור (מקביל להקשה בלחצן השמאלי בעכבר) דרשה מאתנו סבלנות יתרה שכן לא כל פעולה התקבלה מיידית וגם על רגישות המשטח היו לנו כמה הערות. לפחות הוא היה נעים למגע וגם המחוות בשימוש כמה אצבעות במקביל עבדו כנדרש. כמכשיר המשלב שני מכשירים באחד, הפיכת הלפטופ לטאבלט נעשית בצורה פשוטה: קל לסובב את המסך על צדו ובזכות המגנט הטבוע ב-EliteBook 1040 G5, הרגשת המעבר למצב אחר מאוד בטוחה. כמובן שגם במעמד התוכנה הממשק משתנה ומוכן לעבודת טאבלט שוטפת. מסך המגע עובד מצוין ומצאנו את עצמנו לא פעם מנצלים אותו למחוות שונות גם במצב לפטופ. עדיין לא ברור לנו איך יצרניות המשלבות 2 ב-1 לא מציעות איזה משטח זמני לכיסוי המקלדת בזמן מעבר לטאבלט - אבל זה כבר סיפור אחר. באגף הסאונד, במחשב שולבו רמקולים, הממוקמים בשני צדי המחשבים, מבית חברת האודיו הדנית הנחשבת Bang & Olufsen, שהציעה חווית סאונד טובה למדי. לצד כמה חיזוקים באקולייזר המובנה, קיבלנו כבר חווית סאונד מצוינת שהספיקה לנו מאוד, בוודאי לדרישות המשרדיות שהצבנו בפניה. ומה לגבי החום? הופתענו מאוד מהיכולת של המחשב לשמור על קירור פנימי מצוין. אחרי 10 דקות של הפעלת סרטון 4K בבהירות מקסימלית והרצת כמה מבחני ביצועים, החום העוצמתי ביותר הורגש בחלק התחתון של הלפטופ וגם הוא לא הפריע לנו יותר מדי, גם כשישב על הירכיים שלנו. חום נוסף הורגש באזור מרכז המקלדת אבל כאמור, לא ברמה שגרמה לנו לעצור עבודה. משך פעולת סוללה (15% מהציון הסופי) 9 מתוך 10 חיי הסוללה של ה- EliteBook 1040 G5 מצוינים ויספיקו ליום עבודה ממוצע שכולל בעיקר Wi-Fi, בהירות בינונית וכזה שלא כולל יותר משעת צפייה בווידאו. כלומר בשימוש משרדי למדי שלא כולל תפעול מלא וממושך לאורך כל היום, המחשב בקלות יכול לעמוד בפני 6-7 שעות של פעילות בטרם ידרוש טעינה מחודשת. לצד העובדה שהמטען הנלווה לו קטן, קל למדי ונוח מאוד לנשיאה - לטעמנו מדובר ביתרון מצוין על פני מחשבים נישאים אחרים. באשר למהירות הטעינה, אין לנו תלונות: תוך חצי שעה קיבלנו עלייה של 35% באחוזי הסוללה ובתוך פחות משעה ועשרים דקות קיבלנו סוללה טעונה במלואה – תוצאה לא רעה בכלל, בוודאי לאור חיי הסוללה שהתגלו בשימוש השוטף. עמידות ואבטחה (10% מהציון הסופי) 9.5 מתוך 10 מעבר לנראות האקסקלוסיבית, מפתיע לגלות שה- HP EliteBook 1040 G5 שרד כמה ממבחני MIL-STD-810G של משרד ההגנה האמריקאי, הכוללים בין היתר הטחת המחשב ברצפה, עמידה בתנאי לחות וטמפרטורה גבוהים ונמוכים, כשרות תפעול תחת אבק ועוד. לא מיהרנו לזרוק אותו מבניין כדי לוודא את עמידותו אבל תמיד מנחם לדעת שהמחשב צפוי לעמוד בפני בעיות שכיחות יותר, כמו מכות קלות או תנאי חום גבוהים במיוחד. באגף האבטחה, ישנו חריץ לאבטחה פיזית, חיישן לטביעת אצבע ומצלמת IR לזיהוי פנים עבור Windows Hello. באשר לאבטחות תוכנה, HP מציעה כמה כלים להגנה מפני תוכנות ריגול מזיקות כמו HP Sure Run, אבל אין כאן משהו ששום חברת אנטי-וירוס פופולרית לא יכולה לטפל בעצמה. תכונה מעניינת נוספת היא HP Sure View: בשילוב המקשים FN+F2, המסך הופך לכמעט בלתי אפשרי לצפייה מזוויות צד, כך שרק משתמש המתיישב בדיוק מול המסך מסוגל לראות את המתרחש על המסך. ניתן גם להגביר ולהנמיך את רמת בהירות בשילובי מקשי FN+F5/F6, כשלחיצה על FN+P מכניסה את המחשב אוטומטית למצב ההגנה המקסימלי ביותר מבחינת התצוגה, כלומר מצב HP Sure View פועל בתוספת החשכה כמעט מוחלטת של בהירות המסך, במידה והאור מהסביבה מספק. באשר לביצועים הביומטריים: חיישן טביעת האצבע ממוצע בלבד – מלאכת הזיהוי איטית בהרבה מזו שהתרגלנו בסמארטפונים, החישן מפספס פעם בכמה זיהויים ועליית המחשב דורשת עוד שניה. מצלמת האינפרה-אדום לעומת זאת פשוט פנטסטית ולא האמנו באיזו מהירות Windows Hello הצליח לסרוק את פנינו ולהציג במהירות את שולחן העבודה, אפילו יותר מזו שהציג חיישן טביעת האצבע. מקור
  4. עריכת סרטונים בטלפון - איך לערוך סרטונים לסושיאל בחינם ובקלות?
  5. איך לשנות סוג כתב בסטורי | מדריך לעיצוב האינסטגרם
  6. איך להכין פילטר באינסטגרם ב10 דקות? בעזרת SparkAr
  7. זה יגמר בדם – ביקורת למשחק Back 4 Blood אחרי יותר מעשור של המתנה, אנחנו מקבלים את חווית ה-Left 4 Dead שחיכינו לה עם Back 4 Blood במקרה שלא קלטתם את זה מהשמות הדומים, Back 4 Blood הוא היורש הרוחני של סדרת משחקי הזומבים Left 4 Dead של חברת Valve. כל זה תודות ל-Turtle Rock Studios שמורכבת מיוצרים של סדרת משחקי הזומבים המקורית. אחרי שחיכינו שב-Valve ילמדו לספור עד שלוש, סוף סוף נקבל את סיפוק הזומבים שלו חיכינו. המשחק פותח עם קבוצה של 4 שורדים שמבצעים איסוף סחורה לקהילת השורדים שלהם תחת פיקודו של גנרל. אחרי סצנת אימה עקובת דם, אתם בוחרים לגלם את אחד השורדים ונלחמים להמלט מהאיזור, כשכל אזור בנוי ממספר חלקים שביניהם מפרידים בתים בטוחים שתוכלו לנוח ולרכוש חפצים נוספים למקטע הבא. האקשן כמעט זהה ל-Left 4 Dead, עם זה שאתם מצוידים בשני נשקים, אחד לטווח ארוך ואחד לטווח קצר (או ארוך אבל חלש כמו רובה 2 קנים או אקדח). תוכלו למצוא גרסאות חזקות ונדירות יותר של כל נשק בשטח בארגזי Loot ואפילו למצוא שיפצורים לנשקים שלכם כמו כוונות, מחסניות, קתות וקנות, אבל אי אפשר להעביר תוספים בין נשק לנשק, מה שמתוכנן לעודד שחקנים להצמד לנשק אחד מאשר לגוון. השורד שלכם יכול לסחוב גם 3 סוגים של אביזרים- 1.מרפא, בין אם זה תחפושות או גלולות. 2. ציוד שטח הגנתי, כמו גדר תיל לפריסה, דפיברילטור להחייאה מהירה של חברים או ערכת פריצת דלתות לפתיחת אזורים עם ציוד. 3. פצצות, כמו רימונים, בקבוקי תבערה ופצצות רועשות שמושכות אויבים. אם תחליטו לסגור את המשחק בכל רגע שהוא או תסיימו את ה-ACT (האזור), פעם הבאה שתיכנסו למשחק תתחילו בבסיס המבצעים של החבורה שלכם. שם תוכלו להכנס רגלית בתור הדמות שבחרתם לכל פעילות במשחק או פשוט לבחור אותה מתפריט המשחק. יש לכם את מצב הסיפור, שכולל את חבורת השורדים שלכם שנקראים "המנקים" (The Cleaners) כשאתם נשלחים לסדרת משימות על ידי הגנרל פיליפס כדי להגן על המעוז שלכם Fort Hope, בזמן שאתם מחסלים איומים למחנה ומחפשים דרכים להיפתר מהזיהום החייזרי שיוצר את הזומבים והמפלצות בעולמכם. הסיפור די בסיסי ולא מתרחש בו משהו יוצא דופן, אבל הדמויות די מהנות והן נותנות הרבה אישיות ורקע במהלך המשימות, כמו הולי נערה אימפולסיבית שאיבדה את הוריה באפוקליפסה ואמא, אישה מבוגרת שמהווה תמיכה הורית עבור החבורה בזמן שהיא מסתובבת עם רובה ציד ונראת כמו שרה קונור מ"שליחות קטלנית: גורל אפל". אבל כמה שאפשר לקבל מהם רקע ורגש מקטעי הדיאלוג האלו, רוב הסיפורים שלהם וההתנהגות שלהם גנרית ושכיחה בהשוואה לדמויות של Left 4 Dead. כן הדמויות של Left 4 Dead יותר מצוירות ומגוכחות, אבל זה גם עושה אותן יותר בלתי נשכחות, בזמן שהריאליסטיות של גיבורינו ב-Back 4 Blood גורמת להם להשכח ולהבלע בין אלף דמויות באפוקליפסת זומבים שראינו בסרטים וסדרות כמו "המתים המהלכים", גם 4 הדמויות האחרות שתקבלו בהמשך המשחק ככה. לפחות Back 4 Blood נותן לכם אפשרות להגדיר את מראה הדמויות עם כמה אפשרויות של תלבושות שתוכלו לרכוש בתוך המשחק ו-8 דמויות נותן גיוון טוב ומהנה בין דמויות. כמו כן, אתם יכולים לרכוש עיצובים חלופיים לנשקים שלכם ולעצב את הסמל שלכם כשתשחקו ברשת. כן, Back 4 Blood אפשרי למשחק לבד ביחד עם בוטים, אבל החוויה העיקרית היא משחק ברשת עם חברים שלכם או זרים. אתם יכולים להצטרף לקמפיין המרכזי של מישהו או להזמין אחרים אל שלכם, וכמות הכיף תלויה כמובן בכם והשחקנים האחרים (אני למשל נתקעתי עם צמד שחקנים צרפתיים שלא רצו לשתף בכלל פעולה והובילו למוות של כולנו). כדי לאתגר את הכיף שלכם המשחק כולל 3 רמות קושי, טירון, ותיק וסיוט, ולצערי הרב מצבים אלו לא מאוזנים כל כך. הטירון מאוד קל, אפילו קל מדי, הותיק קשה מאוד והסיוט פשוט בלתי אפשרי ולא הוגן. היה צורך לדעתי ברמה נוספת באמצע בשביל שחקנים שמחפשים קצת כיף ולא רק אתגר קשב והליכה בפארק. על מנת להכניס גיוון באתגר ובמשחקיות עצמה, המשחק כולל קלפים שמשנים את שדה הקרב כמו הוספת ערפל מעוור, זומבים חזקים יותר או זומבים ממולכדים, וקלפים לחיזוק שלכם שנותנים לכם בונוסים עוצמתיים לצוות שלכם ולכם, כמו האפשרות להחלים מהריגה באמצעות נשקים קצרי טווח וחיזוק האנרגיה שלכם, מה שיהפוך אתכם למכונת הריגה עם מחבט בייסבול. ככל שתתקדמו במשחק תקבלו קלפים חזקים יותר, שכמובן יעזרו לכם אם תחליטו לנסות את הרמות הקשות יותר אחר כך, כי אין אפשרות לשנות את רמת הקושי בין אזור לאזור, רק בסוף הקמפיין. מצב משחק רשת נוסף עם חברים שהמחנה מספק זה מצב Horde שרואה אתכם מנסים לשרוד נגד גלים של אויבים כמה שיותר זמן, כש-4 שחקנים אחרים מגלמים מפלצות מיוחדות שמנסות להרוג אתכם כל הזמן, ואז מחליפים צדדים. המטרה פה זה לשרוד יותר זמן מהקבוצה האחרת כדי לקבל נקודה. זה מצב ממש כייפי שמוביל לאסטרטגיה והרבה צחוקים, בעיקר עם חברים. אבל גם שם, בלי חברים, תתקלו בחוסר איזון- אני נחתתי על משחק שבו הייתי לבד בקבוצה מול 4 שחקנים, אז האופציה לנצח לא הייתה אפשרית, לא משנה כמה הייתי טוב ומדויק. אם אני כבר מדבר על דיוק, אציין שבמחנה יש לכם מטווח ירי שנותן לכם לנסות את כל כלי הנשק והתוספות של המשחק וזה אחלה מקום לתחרות ירי עם חברים שלכם ויאפשר לכם למצוא את שילוב הנשק הטוב ביותר עבורכם. באשר לתצוגה עצמה של המשחק, הוא ללא ספק יפה לעין יותר מ-Left 4 Dead, בעיקר עם 12 שנים של הבדל. תודות למודלים מושקעים של הדמויות, סביבות מפורטות, אקשן מרהיב ומפלצות מגוונות ומעוצבות נהדר, עם מפלצות מיוחדות בין שלב לשלב שמרגישות מגוונות יותר מהמפלצות של משחק הזומבים של Valve. מה שכן, האזורים עצמם לא כל כך מגוונים ודי נבלעים אחד אל תוך השני, כולם מעוצבים בצורה מציאותית וזה עושה אותם נשכחים ולא ממש מעניינים. כך גם פס הקול של המשחק לצערי, עם מוזיקות משעממות ולא מגוונות עבור כל אזורי המשחק והאקשן שמתרחש על המסך. לפחות הדיבוב בקטעי הדיבור הוא מעולה כמו שאמרתי, מה שהופך את חווית המשחק עם שלט ה-PlayStation 5 רק יותר מהנה עם רעש המפלצות הבלתי פוסק והשיחות המבדרות בין חברי הצוות בזמן שאתם מתכוננים לגל הבא וסוחטים את ה-Adaptive Trigger לחיסול עדר הזומבים הבא. סיכום אני חייב להגיד, בתור מישהו שאף פעם לא היה מעריץ גדול של משחקי Left 4 Dead, מצאתי את Back 4 Blood מאוד מהנה, גם עם הליקויים שלו בסיפור, המשחקיות והשלבים. לא מדובר ביצירות מופת זומבית, אבל כן מדובר במסיבה נהדרת מלאה בנשקים, פיצוצים, איברים מתעופפים ודם, דם, דם. עותק של המשחק סופק ל-PlayStation 5 על ידי עדלי יונייטד, המשחק זמין גם על המחשב האישי, ה-PlayStation 4, ה-Xbox One וה-Xbox Series X. מקור
  8. קפיצה אחורה בזמן – ביקורת ראשונית על המשחק Age of Darkness: Final Stand Age of Darkness: Final Stand מציג את המלחמה האחרונה בין כוחות הטוב לרע ונותן לשחקן להרגיש איך מביסים גלי אויבים אינסופיים ומגנים על ערי האנושות המשחק Age of Darkness: Final Stand שפורסם על ידי החברה team17 ופותח על ידי PlaySide Studios מעלה בי רגשות מעורבים, מצד אחד ז'אנר ה-RTS שזכה לפופולריות בשנות ה-90 על ידי משחקים כמו Starcraft וחלק מסדרת Warcraft, היה בעבר אחד הז'אנרים הטובים ביותר של משחקי מחשב אך היום הוא נחשב מיושן ובעל סגנון משחק איטי כך שחברות המשחקים צריכות להשקיע כדי שהמשחק יצליח ויהיה מעניין מבחינת העלילה הגרפיקה והמשחקיות עצמה, אך לצערי למרות שהמשחק מביא אויבים ובוסים מעניינים המכניקה שלו נשארה דומה למשחקים מלפני עשר שנים, וכן גם הגרפיקה. עלילה ומשחקיות במשחק אין עדיין עלילה רציפה והוא מורכב משלבים שונים בעלי רמת קושי עולה כאשר הגיבור הראשי והלוחם החזק ביותר כרגע הוא אדם בשם אדווין, אשר מניף חרב בוערת ובעל כריזמה של מנה חמה. ברוב השלבים השחקן יאלץ להביס נחילי אויבים, להסתמך על כוחותיהם הייחודיים ולבנות את כישוריהם באופן טקטי, כדי לגרש ערפל זדוני בשם "הצעיף" מהטריטוריה שלו. בנוסף, בכל שלב ישנם אלמנטים אקראיים שיכולים לקלל או לברך את השחקן, למשל פעם אחד חלק מהחיילים שלי יכולים להפוך לאויבים ובפעם אחרת לקבל תוספת להתקפה, השחקן לא יוכל לראות את השפעת האירועים עד "שהצעיף" יתקוף אבל אז יכול להיות שההגנות שהכנתם יקרסו ותצטרכו להתחיל את השלב מחדש. החדשות הטובות הן שהאירועים הטובים קורים לעיתים קרובות אך האירועים הרעים חזקים למדיי ויכולים למנוע מהיחידות שלכם להחלים, או להעלות את עלויות האחזקה שלהן כך שהכלכלה שלכם עלולה להתרסק בזמן שאתם עסוקים בלהדוף את האויבים. הצד החיובי הוא שאם תנצחו את גלי האויבים בלילה, תוכלו לבחור הטבה שתשדרג את אחד מהגיבורים הבסיסים או החיילים שלכם ובכך יעזרו לכם נגד נחילי האויבים (הנקראים גם Nightmares). כל זה מתרחש על מפה שנוצרת באופן ספציפי לכל שלב, כך שיש דגש אמיתי לאסטרטגיות שהשחקן יפתח ויתאים לכל מפה. אחרי שמשחקים כמה שלבים ניתן לראות שסגנון המשחק דומה למשחקים ישנים יותר כמו StarCraft או Age of Empires IV, כאשר השחקן צריך להקים בסיס להגן עליו מנחילי אויבים להתרב ושוב… והמכניקה הכללית חוזרת על עצמה שוב ושוב, כמו הערפל שהורג לאט את החיילים, והעיקרון שבוא במהלך היום השחקן מתרחב ובמהלך הלילה עליו להתגונן מפני נחילי האויבים חוזר, עם זאת, למרות שהז'אנר מיושן המשחק עדיין מצליח להפתיעה עם בוסים מאתגרים שיעמידו את מגדלי השמירה שלכם במבחן. לפי הדיווחים, Age Of Darkness: Final Stand יכול להציג עד 70,000 יחידות בצורה חלקה על מסך מחשב בעמצעות טכנולוגייה הנקראת "SwarmTech", זו עובדה מרשימה למשחק שכולל בעיקר מפלצות ירוקות בכמויות וגדלים שונים. Age of Darkness כולל חמישה דרגות קושי שונות כדי לאפשר לשחקנים להשתפר ולאתגר את עצמם, וכל אחת מהן מביאה קריטריונים שונים ומספר קבוע של משבצות לשמירה. ישנם אירועים שונים אשר נכנסים לפעולה בדרגות הקושי המתקדמות כמו ויכולים לשנות לגמרי את כללי המשחק או האסטרטגיה שלכם כמו ללילות ארוכים יותר או לנסות לשרוד את "ליל המוות" פחות גיבור. מה שהופך כל שלב לייחודי הוא גיוס גיבורים, שלכל אחד מהם יש את הכישורים הייחודיים לו מכיוון שיש לכם את האפשרות לפתוח יכולות חזקות לכל חייל על ידי העלאת דרגות, שמגיעה עם הריגת האויבים, וכך הצבא שלכם עם עצי עצי מיומנות, כך לדוגמה, אתה אימנתי את הקשתים שלי כך שיורידו יותר נזק במקומות גבוהים ובשלבים מסויימים יכולתי לשים לב יתרון טקטי משמעותי. סיכום Age of Darkness: Final Stand הוא משחק RTS טיפוסי ולמרות שהגרפיקה בו נראת מיושנת וסגנון המשחק מוכר, הוא עדיין מצליח לחדש בנקודות מעניינות כמו באלמנט האירועים האקראיים או היכולות של כל גיבור. לפעמים נדרשתי לשחק את אותו שלב כמה פעמים וללמוד מההפסד עד שלמדתי לתכנן את האסטרטגיה הנכונה שהביא אותי לניצחון. ראשית, תיכננתי איך אני אגן על הכפר בלילה וחיזקתי את ההגנות וביום אספתי משאבים לבניית הגנות נוספות כדי להתכונן ללילה הבא… אך המשחק לא מקובעה על דרך משחק אחד "ומשעממת" ואסטרטגייה נוספת היא ללכת עד הסוף ולתקוף את האויב חזיתית, זו גישה מסוכנת אך ב-Age of Darkness: Final Stand, אלה שמעזים יכולים לנצח ובגדול. המשחק נמצא ב-Early Access, כך שהוא גם מאוד מופשט ואינו מכיל מצבי משחק רבים מלבד "הישרדות" שמדמה הגנה על הכפר ככל שתוכלו עד שתפסידו. כפי שניתן לראות בתמונת הדרך עד ליציאת המשחק מתוכננים לצאת גיבורים אויבים ובניינים נוספים ביחד עם משימות בונוסים ועלילה מסודרת שבאמת תהפוך את המשחק למהנה. Age of Darkness: Final Stand צפוי לצאת ב-Steam בשביעי באוקטובר, אך חשוב לציין שהמשחק עדיין לא מוכן לפריים טיים במצבו הנוכחי ונותרה עוד הרבה עבודה עד שהוא יהווה תחרות למשחקים הקיימים בז'אנר ואולי אפילו יחייה אותו מחדש. מקור
  9. שוב חוזר הניגון – ביקורת למשחק The Caligula Effect 2 עולם המוזיקה הדיגיטלי חוזר עם משחק התפקידים The Caligula Effect 2 אחד ממשחקי התפקידים הייחודיים של השנים האחרונות היה עבורי ללא ספק The Caligula Effect- משחק חכם ואימוציונלי שראה קבוצת תלמידים נלקחת לעולם דיגיטלי שבו הם מתמודדים עם הקשיים בחייהם אבל לאט לאט העולם מושחת וקורס. כעת, מגיע משחק ההמשך The Caligula Effect 2 שמביא עולם דיגיטלי חדש עם סיפור חדש, אבל לא באמת, למה אני מתכוון? המשיכו לקרוא ותבינו. כמו שאמרתי, המשחק מתרכז בעולם דיגיטלי חדש שנקרא Redo, בו תלמידים יכולים לברוח מהחששות שלהם מהעולם האמיתי ולהיות מאושרים תמיד, בעולם זה תוכלו לחוות חוויות מהעבר עליהן התחרטתם ולשנות אותן, לבחור דרך אחרת. אתם מגלמים תלמיד גנרי רגיל (בלי אפשרויות התאמה לצערי) שנמשך אל תוך העולם, בדומה לשאר התלמידים, על ידי המוזיקה של הבינה המלאכותית שבשליטה Regret. אחרי שאתם שוהים זמן מסוים בעולם המלאכותי, אתם מתעוררים לאמת וקולטים שמדובר בעולם מזויף, יוצאת מתוככם בינה מלאכותית בשם X במטרה לעצור את קריסת העולם כמו במשחק הקודם. היא עוזרת לכם ולכל תלמיד אחר שירצה להצטרף למועדון ה-Go-Home שלכם להלחם ב-Regret, שותפה Bluffman והמוזיקאים המסוכנים שלה, ולברוח מהעולם המזויף למציאות. אם לא שיחקתם במשחק הראשון, אז זכיתם, כי למעט מספר אזכורים של המשחק הראשון, The Caligula Effect 2 הוא משחק בפני עצמו. הבעיה היא שהמשחק ממחזר הרבה מהמשחק הראשון, כמעט הכל למעט הדמויות וחלק מהטוויסטים, שאם שיחקתם במשחק הראשון, די תתאכזבו מחוסר ההמצאתיות של משחק ההמשך. זה עוד עולם דיגיטלי, עם עוד בינה מלאכותית שהתחרפנה ומוזיקה היא מוטיב מרכזי בסיפור. השוני העיקרי זה בדמויות והרקע שלהן, שיכול להיות מעניין אבל גם מתיש להגיע לזה עם כמות הדיאלוג שנפלט במשחק והאופן המסורבל שבו אפשר לקפוץ או להעביר סצנות. כמו כן, יש סצנות מעבר שזזות לאט בטירוף בלי אפשרות לזרז אותן, מה שהופך את פתיחת המשחק למייגעת, עד שנאלצתי להתחיל את המשחק שוב מההתחלה כי לקח כל כך הרבה זמן לנקודת השמירה הראשונה ובמקרה נגמרה לי הסוללה בסוויץ'. אבל לפחות אחרי פתיחת המשחק אתם נזרקים אל תוך העולם הנקי וחסר פירוט של The Caligula Effect 2, ונלחמים בתלמידים תחת שליטתה של Regret. הם הופכים למפלצות מסוכנות בעקבות המוזיקה שלה והמשחק באופן חכם מציג את זה כשאתם שומעים את המנגינות הנעימות של כל אזור שבמהלך הקרב משתלבים עם השירה של Regret. הקרב גם הוא ממוחזר מהמשחק הראשון- מדובר בקרב תורות עם אלמנט של זמן. אתם בוחרים לתקוף, להגן או לחזק את חבריכם, כל פעולה לוקחת כמות זמן מסוימת ותנועה. רגע לפני שאתם מאשרים את הפעולה, המשחק נותן לכם אופציה לראות איך פרק הזמן הקרוב יתרחש ולהזיז קדימה את הזמן שבו תבצעו את הפעולה. אם תתזמנו את הכל כמו שצריך תוכלו לצאת מהקרב ללא פגע והגיוון המעולה בין התלמידים השונים שתוכלו לצרף למועדון שלכם מוסיף הרבה אסטרטגיה למשחק. כמו כן, מהלכי העל של הדמויות הם מאוד מגניבים ותזמון טוב של המהלך עם כל חבר צוות מרגיש הרסני. אבל גם פה די התאכזבתי. אפילו שמערכת הקרב היא מעולה כמו במשחק הראשון, חוסר האיזון ברמת הקושי בין האויבים הפשוטים לבוסים הוא מאוד מורגש, בעיקר אם לא תחקרו כל אזור ותחסלו כל אויב בשביל להעלות את הרמה שלכם, אין פה התאמה בין אויבים לרמה שלכם הנוכחית. כמו כן, מערכת הקרב כייפית אבל אין בה חדשנות, אנחנו עדיין עושים את אותן ההתקפות ואסטרטגיות מהמשחק הקודם. The Caligula Effect 2 יכול היה ממש להוסיף ממד נוסף של מורכבות למערכת עם מכניקה נוספת סביב הזמן, כמו האפשרות לנוע לעבר או העתיד של הקרב ולהשפיע על אירועים שקרו או ייקרו, וזה רק רעיון שאני יצרתי עכשיו בראש כי הקדשתי מחשבה. אבל זה לא אומר שלא הוקדש מחשבה למשחק, אחרי הכל הדיאלוג מלא רגש ומורכב, והדמויות מעניינות עם החרטה שלהן. אבל ללא ספק זה מרגיש שהמשחק משחק אותה מאוד בטוח וממוחזר, כמו שציינתי בסיפור והמשחקיות, ואפילו הגרפיקה שנשארה זהה לזו של המשחק הראשון, מה שבכלל לא נראה לי הגיוני היות והמשחק הראשון היה פורט של משחק PS Vita, והפעם המשחק יוצא ישירות ל-PlayStation 4 וה-Nintendo Switch, אז למה לא לנצל עוד יותר את החומרה? במקום זאת, אנחנו מקבלים עיצובים מאוד זהים, רקעים משעממים ומכוערים וגרפיקה דומה עם אנימציה נוקשת, ואפילו טשטוש מוזר של הגרפיקה שמסיח את הדעת בכל קרב וסצנות דיאלוג לפעמים, וחבל כי הפוטנציאל שם ויכל ממש להפוך את סדרת משחקי התפקידים לאגדית מאשר עוד כותר נשכח של ה-Vita. סיכום The Caligula Effect הוא אחד מכותרי ה-RPG הייחודיים שיצאו לקונסולות של Sony וכעת ל-Nintendo Switch. אבל חוסר הרצון של הכותר להתפתח אחרי עזיבת המכשיר הנייד של Sony, ירחיק שחקנים קודמים של הכותר בגלל הסיפור והמשחקיות הממוחזרים ועלול להרחיק שחקנים חדשים פוטנציאליים בגלל הגרפיקה. אמליץ על המשחק בעיקר לשחקנים שעל ה-Nintendo Switch שמחפשים משחק תפקידים יוצא דופן שיבדר אותם בדרכים. The Caligula Effect 2 סוקר על ה-Nintendo Switch וזמין לרכישה דיגיטלית גם על ה-PlayStation 4. מקור
  10. קלופ חשף: "יכולתי לחתום בבאיירן מינכן" ליברפול מתכוננת לגמר הגביע מול צ'לסי. לוקאקו העלה סטורי חריף לרשתות תגיות: הליגה האנגלית, ליברפול, צ'לסי צ'לסי נגד ליברפול. גמר הגביע האנגלי ה-150 יתקיים מחר (שבת, 18:45), במה שיסמל את אחד המפגשים המרתקים ביותר שיש לכדורגל בממלכה להציע. מצד אחד, אלופת אירופה המכהנת והמועדון שבקרוב יסיים באופן רשמי וסופי את עידן רומן אברמוביץ'. בצד השני, מי ששואפת להפוך בקרוב לאלופת אירופה וזו שעדין מתחזקת את חלום הקוואדרופל. לונדון נגד המרסידייד, תומאס טוכל מול יורגן קלופ. צפו לגמר מהאגדות. כשמסתכלים על שתי הקבוצות, קשה שלא להתייחס בתחילה לפיגורות שעל הקווים שלהן. תומאס טוכל ויורגן קלופ הם ללא צל של ספק שניים מהמנג'רים המובילים בעולם, יתמודדו ראש בראש בפעם ה-19 בקריירה שלהם. שני הגרמנים, שמסלול הקריירה שלהם דומה להפליא, עברו במיינץ ובדורטמונד, כשלאחר מכן עשו את הקפיצה לאחת מארבע הגדולות של הפרמייר ליג. שם, הגיעו שניהם לטופ העולמי כשגרפו עבור המועדונים שלהם זכייה היסטורית בליגת האלופות. ואם תהיתם לגביי המאזן הפנימי ביניהם, כאן היתרון הולך עם קלופ, שגרף 10 ניצחונות לעומת 3 בלבד לטוכל. 5 המשחקים הנותרים הסתיימו ללא הכרעה. אך מעבר ליריבות המעניינת עם טוכל, נראה כי את יורגן קלופ העסיקה הצעה מעניינת מאוד. במסיבת העיתונאים לקראת גמר הגביע, שפך הגרמני אור על גישושים להם זכה מענקית הבונדסליגה, ומי שהיוותה את אחת היריבות הגדולות שלו בתקופתו על הקווים בדורטמונד - באיירן מינכן. "יכולתי לעבור לבאיירן מספר פעמים", חשף קלופ, "יכולתי לזכות ביותר תארים בחיים שלי, אך אני יכול לומר בוודאות שלא עשיתי זאת", הוסיף בחיוך. הגרמני רמז כי זכה להצעה נוספת ממינכן גם במהלך תקופתו בליברפול: "היה לי חוזה פה ולא עברתי לשם. זה בסדר גמור. העולם לא מלא בווינרים, הוא מלא באנשים שמנסים להצליח. אני מנסה, לפעמים אני מצליח יחד עם אנשים אחרים. אני שמח עם זה". קלופ וטוכל. דו-קרב גרמני בגמר הגביע האנגלי (GETTY) בצד השני, מי שמשך לא מעט תשומת לב הוא חלוצה של צ'לסי, רומלו לוקאקו. החלוץ הבלגי, שחווה התעוררות מסוימת בתקופה האחרונה כשכבש שלושה שערים בשני מחזורי הליגה הקודמים נגד וולבס ולידס, עורר סערה ברשתות בעקבות סטורי שהעלה אחרי ראיון עם סוכנו שטען כי "ישנה בעיה עם צ'לסי". "לעולם לא אתן לאף אחד לדבר בשמי", כתב הבלגי, "שמרתי על שתיקה והתרכזתי בלעזור לקבוצה ולסיים את העונה בצורה הטובה ביותר שאפשר", הוסיף והבהיר, "אז אם מישהו שם מנסה לומר משהו עליי או על המועדון - שלא יעשה זאת בשמי". מעבר לכך, תומאס טוכל התייחס לאפשרות הצבתו של לוקאקו בהרכב, כשהשילוב, או אי השילוב, עם קאי האברץ נמצא בראש מעייניו: "אפשר לשחק עם שניהם, למרות שהם לא הרגישו מושלם ביחד. סביר מאוד להניח שרק אחד משניהם יפתח". אם מתייחסים להיסטוריה, אז נראה כי עבור לוקאקו מפגשים מול ליברפול לא בהכרח מבשרים טובות. הבלגי פגש את ה"רדס" 19 פעמים בקריירה שלו, בהם ניצח רק שלושה וכבש חמישה שערים. האם מחר הסטטיסטיקה תתחיל להתאזן לכיוונו? או שמא ליברפול תעשה צעד נוסף לעבר הקוואדרופל? בקרוב נדע. מקור
  11. "הופעה לדורות": צפו בהצגה של טייטום כוכב בוסטון צלף 46 מול מילווקי וכפה משחק שביעי: "רגע גדול שלנו" כשהדקות הלכו ונקפו אחורה, נראה היה שזה שוב קורה לבוסטון סלטיקס: בדיוק כמו במשחק מספר 5, גם הפעם - יתרון מבטיח מהמחצית הראשונה הלך ודעך לקראת הסיום. על הלוח, היא הובילה בהפרש של ארבע נקודות בלבד, מול האלופה מילווקי באקס, בחוץ. 81:85. ונראה היה ששוב השאלה עלתה: האם בוסטון "תיחנק" שוב, בדרך להדחה מעונת ה-NBA? ובכן, היה אדם אחד שלא הסכים שהתשובה על השאלה הזו תהיה חיובית. וזה היה גיבור הלילה הזה של הסלטיקס - ג'ייסון טייטום. הגארד שנולד בסנט לואיס קלע מאז 15 נקודות רצופות, העלה את בוסטון ליתרון של 14 - ושלח את הצופים ב"פיסרב סנטר" הביתה, בידיעה שהכרעה - הם לא יראו הערב. ואכן, הלילה (בין שישי לשבת), טייטום והסלטיקס כפו משחק שביעי על הבאקס עם 95:108. הכוכב סיים עם 46 נקודות. לא פחות. "ידענו שאם נפסיד, העונה שלנו פשוט תיגמר, וזו היתה המוטיבציה שלנו", אמר טייטום הנרגש בסיום המשחק, "התרגשתי לעלות למשחק הזה. זה היה רגע גדול עבור כולנו - עבורי ועבור הקבוצה - בגלל העובדה שהגבנו כך". ג'יילן בראון, חברו, הוסיף: "זו היתה הופעה בלתי נשכחת עבור הסלטיקס ועבור ג'ייסון". כמה ההופעה של טייטום היתה גדולה? ובכן, מסתבר שהוא ממשיך לשבור שיאים: הלילה הוא השווה את שיאו של פול פירס לכמות הנקודות שנקלעו ע"י שחקן סלטיקס בודד במשחק הכרעה (משחק שבו הפסד יגרום להדחה), כאמור עם 46. היחיד שקלע יותר במשחק שכזה היה סאם ג'ונס, וזה קרה ב-10 באפריל, 1963 (לפני 59 שנים) - והוא רשם בסך הכל נקודה אחת יותר. סטטיסטיקה מעניינת נוספת שמה את טייטום ברשימה מכובדת במיוחד: עד היום, רק חמישה שחקנים הצליחו לקלוע מעל 45 נקודות וכפו משחק שביעי - לברון ג'יימס עשה זאת פעמיים, ואיתו ג'מאל מורי, ווילט צ'מברליין וקוואי לאונרד. טייטום הוא בסך הכל החמישי שעשה זאת, ומה שמעודד: שלושה מארבעת האחרונים שהצליחו לעשות את זה, גם ניצחו את המשחק השביעי. סרטון מלא בקישור: מקור
  12. באתי, כבשתי, הלכתי? וואקמה משגע את טורקיה אקס הפועל ב"ש הפך לאגדה בטרבזונספור לאחר שסחב אותה על גבו לאליפות לראשונה מאז 83/84, אז למה אוהדי הקבוצה קוראים להיפרד ממנו? על הקיץ המטלטל שמצפה לחלוץ הניגרי תגיות: טוני וואקמה הרבה כדורגלנים זרים עברו בליגת העל. חלקם מוכשרים יותר, חלקם מוכשרים פחות, ולכל אחד יש את הסיפור משלו. בודדים מגיעים לרמות הגבוהות ביותר בחו"ל, ובמקרה של רובם הסיפור דומה לזה של איגביני יעקובו: מגיעים לקבוצה ישראלית גדולה בגיל 17, לכאורה, מחוררים רשתות וממשיכים לקריירה מוצלחת בחו"ל. סיפורו של טוני וואקמה שונה. הוא הגיע בגיל 24 להפועל רעננה, לא בדיוק קבוצת פאר. הוא נתן שתי עונות יחסית טובות, הגיע להפועל באר שבע והפך לחלק מרכזי במכונה ההיא של ברק בכר. אחרי כמה שנים מוצלחות הוא עבר לטרבזונספור, קבוצה טורקית מהדרג השני, ועכשיו מועמד לעבור לפנרבחצ'ה, במהלך שמסעיר את עולם הכדורגל הטורקי. לפני שנצלול לאפשרות שיעבור, חשוב להדגיש את הסיטואציה. ב-2014, כשמסוט אוזיל היה בהרכב של ריאל מדריד שזכתה בליגת האלופות, וואקמה היה הרכש המבטיח של הפועל רעננה. ב-2022 אוזיל נבעט מפנרבחצ'ה, קבוצה שמשתתפת באופן קבוע בשלבי בתים אירופאיים, ובמועדון רוצים לצרף את וואקמה במקומו. זה נשמע הזוי, אבל אפשר להבין את זה. בעוד הדעיכה של אוזיל בשנים האחרונות מרתקת ונושא לכתבה אחרת בפני עצמה, וואקמה הפך לאחד השחקנים הטובים ביותר בליגה הטורקית. 11 שערים ו-10 בישולים העונה בליגה הטורקית, היחיד שמסיים עם דאבל-דאבל, והשחקן הטוב ביותר בטרבזונספור. אוזיל. איפה הוא ואיפה וואקמה (Getty) אם הוא היה בן 23, ולא 33, יכול להיות שהיינו שומעים עליו כשחקן שמושך עניין מצד הקבוצות הגדולות ביותר, במיוחד לנוכח העובדה שהוא מסיים חוזה בסוף העונה. גם בגילו הוא אחד השחקנים המהירים והחזקים בטורקיה והיה מעורב בשער פעם במאה דקות. טרבזונספור, יש לציין, לא זכתה באליפות טורקיה מאז 1983/4, התקופה הארוכה ביותר שלה בלי תואר מקומי מאז הזכייה הראשונה באליפות ב-1959. על פי הדיווחים בטורקיה, וואקמה קיבל מפנר הצעה לחוזה בסך 2.75 מיליון יורו לעונה, יחד עם מענק חתימה של 1.5 מיליון. טרבזונספור, לשם השוואה, הציעה 1.5 מיליון יורו לשנה. כמעט פי שתיים. אפשר להבין את האינטרס הכלכלי: בגיל 33 וכשחקן חופשי, רוב הסיכויים הם שמדובר בחוזה הגדול האחרון בקריירה שלו. הוא מחזיק במקביל בהצעה מהמפרץ, וייתכן שמדובר בסכום גבוה יותר, אבל בטורקיה הוא מרוויח משני העולמות: גם מקבל שדרוג משמעותי בשכר, וגם ממשיך לשחק ברמות הגבוהות ביותר. אבל כדורגל אף פעם לא היה רק כסף. "הוא מחובר לאוהדים בטרבזונספור וכולם רוצים לראות אותו ממשיך", כתבו ב-"Fanatik"."טרבזונספור הפכה לאטרקציה עבור שחקנים מוכנים, אבל הוא הפך לכלי של הסוכן שלו ומוכן לפספס את הכרטיס לליגת האלופות. הוא זוכה לאהבה של 40 אלף אוהדים מדי משחק בטרבזון, הוא הגיע אליה בתור שחקן שאף אחד לא הכיר. האם הוא יעדיף להעביר את השנים האחרונות בקריירה בבית או את מיליון היורו שיקבל בפנר?", הוסיפו. הדעות של אוהדי טרבזונספור חלוקות. חלקם מאמינים שוואקמה צריך להשאר, בתור אחד השחקנים הטובים בטורקיה (אם לא הטוב ביותר) ומי שהיה הטוב ביותר בקבוצה שזכתה באליפות. חלקם מאמינים שבגיל 33 ואחרי שנים מלאות פציעות – גם השנה, בעונת שיא, הוא פתח בהרכב ב-25 מ-36 משחקים בלבד - הוא פשוט לא שווה את הכסף, גם אם יגיע כזה משלב הבתים האירופי בו הקבוצה תשתתף בעונה הבאה. הוא רוצה חוזה מובטח לשלוש שנים, טרבזונספור הציעה לפי הדיווחים חוזה של 1+1: שנה אחת מובטחת עם אופציית הארכה לשנה הבאה. יש עניין מצד שני הצדדים להמשיך, אבל הכסף של פנר עשוי להטות את הכף. הדרישה הזאת הובילה גם חלק מהאוהדים, שעודדו אותו בנאמנות מאז הגיע לטורקיה, לתמוך במעבר. "אני רוצה להודות לו על התרומה למועדון, אבל לקנות לו כרטיס טיסה ליעד הבא שלו. הסכומים האלה יפגעו במועדון. אף אחד לא יותר גדול מטרבזונספור", אחד מהם כתב בטוויטר. "זה מרגיש כאילו הוא רוצה לקבל את המפתח למועדון. 10.5 מיליון יורו לשלוש שנים. וואקמה שחקן שמגיע פעם בעשור, אבל הוא לא מצדיק את הסכומים האלה", כתב אחר. אותם אוהדים היו אלה שבנו לו פסל בנובמבר האחרון. יכול להיות שבסופו של דבר הוא כן יחתום מחדש בטרבזון תמורת סכום גבוה יותר שמתאים לדרישותיו, אבל התדמית של וואקמה ספגה מכה. אולי, במובן מסויים, הסיפור הזה מלמד משהו על הדרישות שלנו מכדורגלנים. מבחינתנו, האוהדים, כדורגל הוא תשוקה. רגש. מבחינת וואקמה הכדורגל הוא מקצוע עם זמן חיים מוגבל, ואחרי שנים בקבוצות קטנות (אוניברסיטטה קלוז', פטרולול, הפועל רעננה ומאוחר יותר הפועל ב"ש וטרבזונספור, שגדולות מהן אך קטנות בקנה מידה אירופאי), יש לו הזדמנות לאקזיט. זה מגיע על חשבון הקהל, וגם הדעה שם השתנתה באופן מהיר מבניית פסלים והערצה של אחד מגדולי המועדון לתדמית של כדורגלן חמדן שלא מוכן להתפשר ורוצה להרוויח כמה שיותר. גם כשעזב את באר שבע, ב-2018, זה היה לאחר רצון לשדרוג משמעותי בשכרו ככוכב הקבוצה. הוא נחשב לאדם שקט, יחסית, אך אחד שלא מוכן להתפשר תמורת סכומים גבוהים. לכן הוא עזב את הקבוצה הישראלית. "אם אתם לא רוצים להעלות לי את השכר, לא אשאר פה. כל שחקן רוצה להתקדם כלכלית וכך גם אני", אמר לב"ש. במועדון אמרו, באותה תקופה, ש"הוא אחד הזרים הכי גדולים שנחתו פה, אבל כמו ילד קטן. יש התעסקות סביבו במישור המנטלי". הוא נחשב לאדם מסוגר, אבל במקביל לאחד שהתלונן על פציעה אותה לא הצליחו לזהות בבדיקות הרפואיות. הדפוס כעת, בטרבזונספור, דומה. רצון לשדרוג בשכר, תלונה על פציעה מיד לאחר פרסום המו"מ עם פנר וקשר מוזר עם הקהל, שמצד אחד העריץ אותו על המגרש אבל מצד שני היה מוכן להפרד מהר מאוד בשביל לשדרג עצמו. קשה לבקר את הרצון של אדם להתקדם מקצועית ולהרוויח יותר כסף, אך זה אולי מה שמונע ממנו להפוך ל"סמל" אמיתי. זה קרה בישראל, כשעזב את ב"ש אחרי שלוש עונות מוצלחות, ועכשיו גם בטורקיה. האם בעידן הכסף הגדול אנחנו צריכים לצפות משחקן להגיב אחרת? כמה כסף שווה האהבה מהקהל? שאלות לא פשוטות. מוזמנים לענות עליהן בתגובות. מקור
  13. בדיון פנימי במטכ"ל: "האפשרות שצה"ל ירה בעיתונאית אל ג'זירה - סבירה ביותר" גורמים שנכחו בדיון אומרים שהאפשרות שחיילי צה"ל הם אלו שירו בעיתונאית הועלתה גם בידי הרמטכ"ל • האמריקנים קיבלו את ממצאי הדוח הפלסטיני לידיהם - והוא יועבר בקרוב גם לישראל" • במערכת הביטחון מעריכים: המבוקש שנעצר הבוקר בג'נין - תועד יורה בסמטה ביום שבו מתה העיתונאית צילום: רויטרס בדיון פנימי שהתקיים אתמול בצה"ל בין בכירים בצבא, בהם גם הרמטכ"ל, עלה שהאפשרות שצה"ל ביצע את הירי שהביא למות עיתונאית אל ג'זירה שירין אבו עאקלה - סבירה ביותר, כך פורסם הערב (שישי) ב"אולפן שישי". שני גורמים שהשתתפו בדיון אומרים שהאפשרות הזו הועלתה באותו הדיון. במקביל, המערכת הביטחון מעריכים: המבוקש שנעצר הבוקר בג'נין - הוא זה שתועד יורה בסמטה ביום מות אבו עאקלה. מתברר שהאפשרות שחיילי צה"ל ביצעו את הירי עלתה אתמול בדיון - עוד לפני השחזור שנערך בצה"ל. הרמטכ"ל ששמע את הדברים מחלק מהנוכחים בחדר שחוו דעתם, ביקש לחכות, להביא עוד מומחים, לבצע את השחזור היום, אבל גם הוא אמר שם אמש: "בהחלט חושבים שייתכן שחייל צה"ל פגע בה בשוגג". עם זאת, גם האפשרות שהחמושים בשטח ירו בעיתונאית עלתה מצד הרמטכ"ל. כך או כך, אי אפשר לקבוע באופן חד משמעי מה קרה באירוע הזה מכיוון שהקליע לא בידי ישראל וגם לא הקסדה. אלא שאתמול בדיון – ההערכה הזו שמדובר בכוח צה"ל שירה לא הייתה תיאורטית, או אפשרות קלושה, גם לא חמישים-חמישים, אלא אפשרות סבירה שהועלתה לאור ממצאי הבדיקה של צה"ל. שירין אבו עאקלה חשוב גם לשים לב להתפתחות בגרסה הישראלית. בהתחלה נאמר: לא צה"ל ירה, אחר כך – בסבירות גבוהה צה"ל לא ירה, היום: אי אפשר לקבוע, כולל העלאה על הכתב של אירוע שקרה – ירי של כדורים דרך כוונת טלסקופית דרך חרך לעבר מחבל, והכתבת שעמדה מאחוריו ייתכן שנפגעה. באשר הקליע עצמו: בישראל ממשיכים ללחוץ גם היום על האמריקנים לשכנע את הפלסטינים להעביר את הקליע כדי שיהיה אפשר להתחיל בחקירה משותפת. גם שבישראל אומרים: אנחנו לא סומכים על הפלסטינים שיעבירו את הקליע הנכון ושלא זיהמו את החקירה. עם זאת, יש כבר הצלחה חלקית מסוימת. האמריקנים קיבלו את הדוח הפלסטיני לידיהם, זה אומר שגם ישראל תעיין בו בזמן הקרוב ממש. ייתכן שהדוח הפלסטיני, הגם שבישראל מניחים שהוא מוטה, ישפוך איזשהו אור מבחינת ישראל ויסייע לפענח את השאלה מי באמת ירה בשירין אבו-עאקלה. הקשר בין מות העיתונאית למבוקש שנעצר הבוקר בג'נין במקביל, ישנה הערכה במערכת הביטחון שהמבוקש, פעיל ג'יהאד איסלאמי, שאותו הגיע כוח הימ"מ לעצור הבוקר בג'נין קשור למות העיתונאית. ייתכן שהוא לא רק שותף לתכנון של שורת פיגועי ירי בתקופה האחרונה, אלא גם אולי הוא זה שהופיע בתיעוד שהפיצו הפלסטינים ביום מותה של העיתונאית, שבו הוא נראה יורה לעבר סמטה. המבוקש שנעצר בג'נין בהשוואת תמונות של המבוקש עם הבגדים שלב כשירה ע הסמטה - נראה שאותם הבגדים שלבש בתיעוד הם אותם הבגדים שבהם הוא מופיע בתמונה אחרת. אחת הסיבות שהוא נחקר - שאולי היה קשור לירי הזה ואולי הוא היה מבין אלה שירו לכיוון של העיתונאית. צה"ל בתגובה: "מאז קרות האירוע, צה"ל מתחקר ומברר את נסיבות מותה של הכתבת. בסיום תחקיר הביניים אמש נותרו עוד מספר פרטים הדורשים בירור, אך מתבהרת התמונה אודות האירוע והאפשרויות השונות לירי אשר הביא למותה. מהממצאים עולה כי בשלב זה לא ניתן לקבוע באופן חד משמעי מאיזה מקור ירי נפגעה העיתונאית". "לאחר הצגת ממצאי תחקיר הביניים, הרמטכ״ל הנחה על ביצוע פעולות בדיקה נוספות, במטרה להגיע לחקר האמת. קבלת הקליע לבדיקה בליסטית מקצועית עשוי להכריע בין האפשרויות אך כלל הפניות לפלסטינים נתקלו בחוסר שיתוף פעולה וללא מענה. צה"ל ימשיך בתחקיר המבצעי של האירוע תוך מחויבות לשקיפות ולאמת, כפי שעשה עד כה. לא נתייחס לנאמר בדיונים סגורים. הבאת דברים מדיון פנימי פוגעת בליבת התחקיר המבצעי ואינה נכונה". מקור
  14. דיווחים בסוריה: ישראל תקפה במערב המדינה סוכנות הידיעות הסורית צנעא מדווחת על תקיפה באזור מסייאף ליד העיר חמה • בסוריה ייחסו את התקיפה לישראל, מדובר באזור שבו ישראל תקפה בעבר לפי מקורות זרים ובו נמצאים מוצבים של מיליציות פרו-איראניות • באזור התקיפה: מתחם הקשור לפרויקט דיוק הטילים של חיזבאללה • לפי שעה דווח על כמה נפגעים במקום כמה כלי תקשורת בסוריה דיווחו אמש (שישי) שישראל תקפה במערב המדינה באזור מסייאף, ליד העיר חמה. טרם דווח על מטרות שהושמדו. מדובר באזור שבו צה"ל תקף בעבר על פי מקורות זרים. הסורים מדווחים על כמה פצועים מהתקיפה. באזור התקיפה בסוריה מתחם למחקר טכנולוגי הקשור לפרויקט דיוק הטילים של חיזבאללה. תקיפה במערב סוריה לפי מקורות בסוריה, יעד התקיפה הוא מוצבים של המיליציות הפרו-איראניות ליד הכפר סוידה, באזור מסיאף (ממערב לחמה). בתקשורת הסורית טוענים כי הפעם התקיפה הישראלית אינטנסיבית במיוחד (מספר רב של טילים ששוגרו לעבור המטרה) וכן ממושכת. בתיעוד יוצא דופן מזירת התקיפה ניתן לראות מלבד פיצוצי המשנה את אחד הטילים שככל הנראה היו במאגר שהותקף - עף. בתיעוד שהופץ מהתקיפה נראית פצצה שמטילה אור רב מתפוצצת. כלי התקשורת דיווחו שמערכות ההגנה האוויריות הופעלו כנגד "האלימות הישראלית במרחב". מדובר בתקיפה שלישית השבוע לפי מקורות זרים. שתי התקיפות הקודמות - נגד תשתיות טרור של חיזבאללה בגולן הסורי. מקור
×
×
  • צור חדש...