CoronaIL

אמנם כתבה לא מעכשיו אבל עדיין רלוונטי יצא ממש לא מזמן משחק טרי טרי...

גראנד סול

כיצד השגתי את המטבעות: 5 אשכולות כמות המטבעות שמגיע לי: 5 מטבע 1 - 5 אשכולות אשכול1 , אשכול2 , אשכול3 , אשכול4 , אשכול5 מטבע 2 - 5 אשכולות אשכול1 , אשכול2 , אשכול3 , אשכול4 , אשכול5 מטבע 3 - 5 אשכולות אשכול1 , אשכול2 , אשכול3 , אשכול4 אשכול5 מטבע 4 - 5 אשכולות אשכול1 , אשכול2 , אשכול3 , אשכול4 , אשכול5 מטבע 5 - 5 אשכולות אשכול1 , אשכול2 , אשכול3 אשכול4 , אשכול5 זהו לבנתיים

מהסרט האחרון של פיקסאר, דרך המסע המהורהר של בראד פיט ועד למותחן האימה בכיכובה של אליזבת מוס: אספנו עבורכם כמה המלצות צפייה, שינעימו לכם את הקיץ בזמן שהנגיף משתולל בחוץ בתי הקולנוע עדיין סגורים, ופתיחתם נדחתה עד סוף יולי עקב העלייה המחודשת במספר הנדבקים בקורונה. אבל בעוד שהאולמות לא נגישים לצופים, ספקיות הטלוויזיה ממשיכות לעדכן את ספריות הווידאו ואת לוחות השידורים שלהן בכל חודש. כשירות לציבור, שבימים אלה צמא להמלצות לצפייה ביתית, חזרנו אל הביקורות שכתבו מבקרי הקולנוע של ynet על חלק מהתוצרים החדשים-ישנים שזמינים לצפייה על המסך הקטן - ובחרנו את הטובים ביותר. לטובת אלו שהתעייפו מביקורות ארכניות, קפצנו ישר לשורה התחתונה. קדימה הסרט האחרון של פיקסאר, שיצא רגע לפני שמגפת הקורונה שיתקה את אולמות הקולנוע. במרכזו שני אחים אלפים, שיוצאים למסע קסום כדי להתאחד למשך יממה הרפתקנית עם אביהם המנוח. השורה התחתונה: לכאורה נראה שזהו סרט מסע נוסף בתבנית המוכרת לעייפה, של מפגש עם אב שהגיבור לא הכיר. אך הסרט מסיט את המהלך הזה לקראת סופו. זוהי בחירה יפה וראויה, והמקוריות שלה גם מעוררת רגש. לא פיקסאר בגדולתם, אבל החובבים של סרטי האולפן יפיקו הנאה רבה. בלתי נראה סרט נוסף שיצא רגע לפני שבתי הקולנוע סגרו את שעריהם. אליזבת מוס מככבת במותחן המפלצות של יוניברסל, בו היא מגלמת אישה שנמצאת במערכת יחסים מתעללת עם גבר שמסוגל להפוך לבלתי נראה. בשורה התחתונה: "בלתי נראה" שונה מעיבודים קודמים לרעיון הרואה והאינו נראה, בהיותו מותאם לעמדות והדגשים בפוליטיקה התרבותית הנוכחית. הגיבור אינו המדען, אלא האישה המהווה את הקורבן לאלימות הרגשית, הפיזית והמינית שלו. על העלילה הצפויה מפצה יכולת הבימוי והרמה הטכנית המרשימה של הסרט. הדמות הראשית, כקורבן של גבריות אלימה, הייתה עשויה להיות לא יותר משבלונה שכל תפקידה הוא לעורר סלידה מגברים באשר הם. אך אליזבת מוס מצליחה לעצב דמות מספיק מעניינת ומשכנעת חרף מגבלות התסריט. נשים קטנות עיבוד זוכה פרסים של גרטה גרוויג לספרה הקלאסי של לואיס מיי אלקוט בכיכובן של כמה מהשחקניות הבולטות בהוליווד כמו סירשה רונאן, מריל סטריפ, לורה דרן, פלורנס פיו ועוד. הסרט היה מועמד לאוסקר. בשורה התחתונה: עיבוד חכם, עדכני ומסוגנן, שמחזיר את השליטה של הסיפור לידי הנשים, ובמקרה הזה לבמאית גרוויג. ההתמקדות של הסרט באפשרויות המועטות שהיו לנשים בתקופת התרחשותו מוסיף ממד פמיניסטי ורלוונטי גם לימינו, וגרוויג מצליחה לעשות זאת בלי הטפה צדקנית. אד אסטרה דרמת מדע-בדיוני בכיכובו של בראד פיט, על אסטרונאוט בעתיד הלא רחוק שיוצא למסע בחלל כדי למצוא את אביו שנעדר מזה 16 שנה. בשורה התחתונה: לא פשוט לצלם בהוליווד העכשווית סרט מדע בדיוני מהורהר, עם דמות חסומה מבחינה רגשית. מראות החלל המוצגים בסרט אינם רקע סתמי לעלילה, אלא המהות של החוויה הרגשית המורכבת שהוא מציע. נופי החלל הם השתקפות של נפש הגיבור במצב בו הוא נתון. עם זאת, צופים שעבורם משמעות ועניין קיימים רק בהתרחשות דרמטית ישירה ופשוטה, עשויים להשתעמם ולהפסיד חלק ניכר ממה שיש ל"אד אסטרה" להציע. פנים רבות לאמת דרמה פסיכולוגית על נער ארתיראי שמאומץ בגיל שבע על ידי משפחה אמריקאית, ומתגלה כהבטחה גדולה בתיכון. כאשר הוא כותב מאמר מטריד, המורה שלו מתחילה לחשוד במניעיו. השורה התחתונה: מידת ההערכה של "פנים רבות לאמת" מותנת ביכולת של הצופים לקבל את היעדרן של תשובות חד משמעיות לגבי פרטי עלילה מהותיים. זוהי בחירה אמנותית שמאפשרת ליצירה להמשיך ולהשתהות במחשבה גם ימים רבים לאחר הצפייה. אלו שלא ימצאו ערך מוסף באמביוולנטיות הזו, עשויים לסיים את הצפייה בסרט בתחושת תסכול. בחורים רעים לתמיד 25 שנים אחרי ההרפתקה הראשונה שלהם, השוטרים הקשוחים מייק לאורי ומרקוס ברנט נפגשים למשימה אחרונה שקשורה לעבר שלהם. בשורה התחתונה: החדשות הטובות והמפתיעות הן שמדובר בטוב שבסרטי סדרת "בחורים רעים". הוא עדיין שייך לז'אנר שניתן לכנותו "אקשן מטומטם", אבל בתור שכזה הוא מציג פיתוח של הדמויות הכבר לא צעירות שלו, בדרך שלא מהווה עלבון לאינטליגנציה של הצופים. האקשן אינו רק סלט קצוץ דק של שוטים, גם אם ככל שהוא מתקדם הוא הופך ליותר מופרך. קשה להאמין שחובבי "בחורים רעים" יתאכזבו מהפרק השלישי, ומי שלא לגמרי סבל בשני הפרקים הקודמים בוודאי צפוי ליהנות יותר ורדה על אנייס סרטה האחרון של הבמאית התיעודית אנייס ורדה, שמסכם את חייה ואת יצירותיה. בשורה התחתונה: סרטה האחרון של ורדה (שנפטרה זמן לא רב לאחר הקרנת הבכורה העולמית שלו בפסטיבל ברלין) הוא מעשה של חסד ונדיבות. היא אמנית גדולה שגורמת לך להאזין לה לא בפה פעור של מעריץ נלהב, אלא פשוט כמי שמוקסם מהחיוניות, הקסם והנכונות שלה לחשוף את אמנותה. זהו סרט שכל מי שאוהב אמנות ובני אדם - אלה היוצרים אותה ואלה שניצבים במרכזה - צריך, ממש חייב, לצפות בו. סוניק - הסרט ג'ים קארי חוזר למסך הגדול לאחר שנתיים של היעדרות, בסרט שמוקדש לקיפוד ממשחק הווידאו הפופולרי משנות ה-90. בשורה התחתונה: זהו סרט שמיועד לילדים, אך אינו מתיילד ובוודאי לא נגוע בוולגריות זולה. יש בו מסרים של זוגיות בין-גזעית וגינוי בוטה של רדיפת הזר - שבאקלים הפוליטי הנוכחי, ולא רק באמריקה, אינם מובנים מאליהם. באשר לקהל היעד של הסרט – ובכן, לפחות צופה אחד בן שש וחצי יצא מבסוט. אם זה היה תלוי בו, הוא היה מכבד את הסרט בחמישה כוכבים. איפה את, ברנדט דרמה קומית בכיכובה של קייט בלאנשט, על אישה שלכאורה יש לה הכל אבל מחליטה להיעלם יום אחד. מבוסס על ספר רב מכר. בשורה התחתונה: זוהי דרמה קומית סימפטית, גם אם אינה נטולת פגמים. מעבר לנכונות לוותר על עיבוד מדויק וממילא בלתי אפשרי של המקור, יש להתמקד במה שהסרט מציע. דמותה של ברנדט – בגילומה של קייט בלאנשט – מרובת פגמים, אך ניתן לחוש כלפיה אמפתיה הנובעת מההכרה בצומת שבו היא נמצאת בחייה. באמריקה קטלו - אבל אנחנו דווקא חיבבנו. מקור

לרגל עליית העונה השלישית של "פאודה" בנטפליקס, חזרנו אחורה לכל הכתבות שחששתם לקרוא בגלל הספוילרים. אז מי הצטרף לעונה, איפה היא מתרחשת ומה חשבה עליה המבקרת שלנו? וגם: היכרות עם עם אבו בשאר, הדמות שתהרוס לדורון את כל התוכניות עבור צופי "פאודה" שאינם מנויי yes, ההמתנה לעונה השלישית של סדרת המתח הייתה ארוכה וככל הנראה קשה במיוחד, עקב הניסיון להימלט ממטר ספוילרים. אך כעת, עם הגעתה לנטפליקס, אפשר כבר לנשום לרווחה ולהשלים פערים בבינג' מהיר. העונה השלישית הגיעה עם טוויסט בעלילה ושינוי מיקום בג'י.פי.אס - "פאודה" מגיעה לעזה - עליית מדרגה מבחינת דורון קביליו (ליאור רז) ולהקת המסתערבים שלו. אנחנו פוגשים את דורון כשהוא שתול כבר תקופה בכפר באזור חברון, וחי בו כמאמן אגרוף פלסטיני של בחור בשם בשאר (עלא דקה), כחלק ממרדף אחר בן דודו - הנבל התורן, פאוזי (אמיר חטיב) - שיוביל לכניסתם של דורון לשטחים מסוכנים מתמיד. בין התוספות החדשות לקאסט יש את מרינה מקסימיליאן המגלמת את הילה, ראש דסק עזה בשב"כ, וריף נאמן, שתגלם את יערה, צעירה חובבת טיולים שסיבת השתלבותה בסדרה עוד לוטה בערפל. אז למקרה שפספסתם את הסיקור בזמן אמת, אספנו עבורכם את כל מה שעסקנו בו בעונה האחרונה ולא יכולתם לקרוא - עד עכשיו. מקור ופרטים נוספים כדאי להכנס!

The Last of Us Part II אי־פעם ניחנתם בתחושה הזו? ההרגשה ההיא שצורבת בנחיריים שלכם ומותירה תחושת אדרנלין חסרת תקדים בסופה? אם תשובתכם היא “לא”, “לא יודע”, ו”מה זה?”, אני, כמובן, משתתף בצערכם. אך אם אתם נמנים בין פלח הגיימרים העזים שמוקירים אותה באהבה ובהבנה – המונח העגתי־מקצועי “הייפ” יצלצל לכם מוכר. עליי להודות בכניעה, מידת ההייפ שלי אל The Last of Us Part II, למעשה מהיום בו הוכרז ועד חודש להשקתו, לא גרדה שחקים או טיפסה לממדים שמתעלים על גבולות ההיגיון האנושי – בשונה מגיימרים רבים שהעתיקו את נשימתם חפוּזה בעת שסרטון חדש עליו עלה לאינטרנט, או הודלפה תמונה כלשהי מתוכו. ידעתי שזהו טייטל גדול מאוד עבור סוני והמעריצים שסובבים אותה, הנחתי שהוא יפרוץ את גבולות הקונסולה וינסה לאתגר את הסטנדרט הנוכחי לסוללת המשחקים הבלעדיים של החברה, וגם שיערתי שאהנה ממנו. אך מעולם לא חשתי בגחמה העזה לשוטט באינטרנט, לדלות קטעי מידע, ואפילו להסתכן בספוילרים שיינתנו בידי הלוזרים התורנים ברדיט – כל זאת על־מנת להקדים, אף אם במעט, את התחושה המדוברת הזו. אלא שאז, פנייה אישית אליי עם עותק ביקורת של הכותר המדובר, האצה מוֹרָלית מכמה מכרים חובבי המשחק הקודם, ומעט יותר זמן פנוי (תודה לך, קורונה־צ’אן), אפשרו לי לצלול לחוויה האימרסיבית הזו מעט מוקדם מן הצפוי. “האם The Last of Us Part II משחק טוב?”; “האם בנו אותו לוחמי שוויון אינטרנטיים שחפצים בחמת זעמם של המעריצים?”; “האם הוא נכשל לעמוד בהייפ?”, את כל אלה שמעתי וקראתי – אני מניח – תחת מספר דו־ספרתי של פעמים בידי ארכיטיפים שונים השורצים בביצה המקומית, והגיע הזמן להפיג מעט מן ההצללות שבשאלות האלה, ואולי, בכך, להרגיע את ההמון. לפני שאמשיך הלאה, רק אדגיש כי אין בביקורת הזו ספוילרים – אדבר בעקיפין, תחת ראשי כותרות, ובאמצעות המון מטפורות ודימויים, על־מנת לווסת את דעתי על המשחק מבלי לפגום ברזי הקסם שבו. ראשית, אם תהיתם, לא מדובר במשחק רע. אדרבא, אם בכך עסקינן; The Last of Us Part II הוא אחד מפלאי הטכנולוגיה הגדולים שחוויתי כגיימר בדור הקונסולות הנוכחי, אף לא לרגע אחד חשתי כי הוא מתנהל באדישות ובעצלתיים, ובעיניי הוא מהווה אנדרטה, עוגן ומקום מפלט עבור כל החפצים בחוויה סינמטית, אימרסיבית ומדכאת, שמעניקה נופך שנוי במחלוקת ומעניין על העלילה האמוציונלית של המשחק הראשון. נוסף על כך, הוא מתוחכם יותר, הוא עוצמתי יותר, הוא פתוח הרבה יותר, והוא כל־כך עמוק ופולשני עד שקל מאוד יהיה למצוא את עצמכם טובעים ברגשות ובתהיות סביב המדוכה עליו. ומה לגבי העלילה? עלילת המשחק השני עוקבת אחר מעלליה הרוֹת הגורל של אלי, כעת בת 19, אל מול כת מסתורית שנועצת תנועותיה ברחבי ארה”ב. בשונה מן המשחק הראשון, בו אלי הייתה “סייד־קיק”, החלק הקטן אך המשמעותי שמשלים את החסר שג’ואל כה נזדקק לו, כאן היא מהווה את מוקד השיח המרכזי והשלם בנרטיב. העלילה כאן, שמציגה אישה צעירה שהולכת ומאבדת את האחיזה בהבנת המציאות ככל שהסיפור מתהדק לסופו, יוצרת מהלך נפשי ועלילתי מסקרן, שמקבל כמה משמעויות מעניינות של ביטוי כמעט קולנועי במוחצנותו, שהוא גם אירוני וגם סוריאליסטי, ומותיר את שאר המשחק – בדיעבד – במעין התגמדות קלה, שמוציאה אותנו משטף הטירוף האדיר שתיאחזו בו ככל שתתקדמו ותעברו קטעים שונים בעלילה של The Last of Us Part II. יהיה קשה לי לבטא בכמה מילים כלואות לרצון טוב והתחשבות בזולת (#כי_ספוילרים) כמה התעניינתי בעלילה של המשחק הזה, וחשתי כי הספינים שחגים סביבו, כמו הנטייה המינית הברורה של אלי (כן, היא לסבית; בואו נקבל את העובדה הזו יחד כדי שנוכל להתקדם הלאה), דפוס החשיבה המסוים שלה וההתנהלות שלה לאורך כל המשחק, הן רק הכלי לבטא את הווירטואוזיות העלילתית שיכולה הייתה להיות בו, אלמלא היה נופל תחת אותם ספינים שכה סלד מהם מלכתחילה. דברים רבים אוכל לכתוב על ניל דרוקמן, המוח היוצר והפעלתן סביב סדרת The Last of Us, וכיום עושה כן עבור כל נוֹטי דוג באופן כללי, חלק נרחב מהם יהיו שליליים – אך “ספינים וטריקים של להטוטן וחובב מחלוקות אינטרנטיות כפייתי” לא בהכרח יהיו חלק מהם. אני גורס כי ניל, באמת ובתמים, חַפָץ בשינוי תפישתי נרחב היקפים בקרב מעריצי הסדרה, הוא באמת חיפש תחת זכוכית מגדלת ונרות דלוקים קווים נרטיביים בעלי ״שוֹק-וואליו״, שבסופם נפשכם תתערער עד כדי כך שתשקלו אותו ואת פועליו בפנתיאון העשור. רצה הגורל וקומץ הדלפות שטבען, שורשן ומקומן הציני מצא מקומו בנבכי האינטרנט האפלים, ורזי סודו קרסו; המשחק התקבל באכזבה מרה ובעפעפיים מונדות, ולמרות הרצון הטוב והיכולת להכיל, רבים מן האנשים סלדו מרעיונו הכללי של המשחק בטרם שיחקו בו. וללא צל של ספק, יהיה נכון להגיד על חלק מן ההדלפות כי הן “נכונות” בדיוק באותה המידה שיהיה ניתן לאשש סדר אירועים לא־רציף מטיוטת סרט, שבו הסצנות מתחלפות ומתנגשות זו בזו בקצב מסחרר, ובסופה לבנות מסקנה נרטיבית כלשהי שאמורה להצביע, בצורה מסוימת, על התוצר הסופי. אך אין זה אומר שהן מייצגות, כולן ככלות כולן, את המשחק ואת קשרי כתריו. כעת נשאלות כמה שאלות רלוונטיות ולגיטימיות לשיח, אך המרכזית שבהן, זו העוסקת בשאלת קיום ההתרחשויות הללו בסרט, התשובה תהיה “במידת מה”; כלומר, ברמה טכנית בלבד, מרטי כן נסע לעבר באמצעות הדילוריאן, וכן הגיע לתקופה שבה הוריו טרם הכירו והתאהבו זה בזו. אך כל מה שקרה בין לבין, ובפרט הסיום שאליו הוּבל בתום הסרט ההוא, למעשה, נמחק או שורבב בנרטיב חלופי אחר, שהפך את כל הסיטואציה למגוחכת עד שלא יהיה ניתן להתייחס אליה ברצינות. אם דעתכם לא התיישבה כראוי על צל המנוחות, אתם יכולים להתרווח על הכיסא בבטחה ולהירגע. ההדלפות הן ההדלפות, המשחק הוא המשחק. אלו שתי ישויות נפרדות שחיות ביקומים מקבילים, והגורם היחיד המאגד ביניהן הוא הדמיון הפרוע. זה לא אומר, בהכרח, שהאחת טובה מן האחרת. וכמה מילים בנוגע למשחקיות: בהתעלמות מן הדמויות והנרטיב, אחת מן הבעיות הבסיסיות שלי עם המשחק הראשון בסדרה, הייתה, למעשה, בעיה הנוגעת לכל הז’אנר. אני מאמין גדול בגישה שחלוקה לסוגות אך ורק על בסיס מכניקת משחק היא טיפשית ומאולצת, וריבוי אלמנטים מסוג זה במשחקים אולי אף מזיק להם ברטרו פרספקטיבה. ניתן להגיד שמבחינתי חשתי באוזלת ידו של The Last of Us הוותיק הכי הרבה בהיבט הזה; ניתוק כמעט מוחלט בין הצד הנרטיבי של המשחק (קטעים סינמטיים הקוטעים את רצף המשחקיות), חוסר ההשפעה של השחקן (בניגוד לדמויות) על העלילה והעולם, המכניקות השחוקות והאלימות השנויה במחלוקת הצטיירו אצלי כאלמנטים מאולצים שבאים כפלטפורמת קפיצה למסע הנרטיבי של הדמויות הראשיות. המון פעמים הרגשתי “מחויב” לעבור שלב מסוים, או להילחם נגד “מוטנטים־זומבים” אך ורק כדי לחבר עוד יותר בין ג’ואל לאלי, כשהמכניקות הבסיסיות, כמו ריצה, ירי, כניסה ויציאה ממחסה, שימוש בנשקים באופן כללי ואינטראקציות מול אויבים נפלו בין הכיסאות והרגישו אגביות. לזכות נוטי דוג יאמר כי הסגנון המדובר הוכיח את עצמו שוב ושוב ברמה פרקטית, אולפנים רבים עשו עליו קריירה (יוביסופט, אני מסתכל לכיוונך), אך עדיין החוויה אינה מרגישה לי עוצמתית ומלאה בכל רבדיה כשהם משתלבים זה בזה באופן המדובר. סְבֶרָתי הרווחת היא שההבדל הדק בין “אולפן בינוני כלשהו” ובין “נוטי דוג” קם ונופל על עבודת הליטוש הייחודית של האולפן, חינניותו הטכנית ונמרצותו (חִשבו על זה: נוטי דוג בנו את The Last of Us עם מנוע חדש עבור הפלייסטיישן 3, אחר־כך בנו את Uncharted 4 עם מנוע חדש לחלוטין עבור הפלייסטיישן 4, והספיקו להשלים את רוב עבודת הפיתוח על The Last of Us Part II ב־10 שנים – זהו הישג טכני מבעית); כך היו יכולים להנגיש חוויה מעיקה ולהפוך אותה לידידותית מעט יותר למשתמש. ולמרות הכול, אם יהיה עליי לזכור את The Last of Us עבור דבר אחד, זו תהיה העלילה שלו. היא הייתה העוגן שהחזיר אותי בחזרה למקום מבטחים, היא הייתה הכר הפורה, היא הייתה התרופה לגנריות. המשחק משקיע זמן רב באיפיון של הדמויות ובבניית העלילות שלהן, הוא נותן להן להכתיב את הטון הנרטיבי ולא רק כופה על גופן אירועים חיצוניים. הוא מכיל במפתנו ארכיטיפים שמרגישים מציאותיים, שאוחזים בידיהם שאיפות ואג’נדות ייחודיים להם ולמסעם – מכאן הקסם של המשחק הראשון מגיע ושם, לפחות בעיניי, הוא נגמר. אך עם הסיקוול, אפילו התלונה הזו מעמעמת את הבהוביה ונותרת כסעיף שבטל, לאורך רוב הזמן, בשישים. המשחק השני מציג עולם גדול יותר, מעברים כמעט אוטומטיים בין קטעים סינמטיים ובין קטעי משחק (ובנימה הזו, נגיד תודה רבה לסנטה מוניקה שהשלימה את הפורמולה הזו עם God of War 2018), גיימפליי הרבה יותר מתוחכם, אויבים משודרגים שיעשו הכול על־מנת לצוד אתכם, ומוטנטים שיבנו יחדיו צורות סימטריות ואסימטריות מרשימות סביבכם על־מנת למלא את החלל הריק במעי המעוות שלהם. התאמת כמות התחמושת שתשיגו, סגנון האויבים שיתקפו אתכם, המהירות שבה ימצאו אתכם כשתתגנבו לגביהם, ומידת החיים והתחמושת שתהיה אף להם משחקים כאן תפקיד משמעותי – ובראשם יכולת הבחירה. באפשרותכם לווסט ולנווט את סגנון השמירה שבו תרצו ללכת, תוך־כדי משחק, לפני, וגם בתום השלמת הסיפור המרכזי. הסיקוול יעשה הכול על־מנת לרווח את הקצב ולהפוך אותו לאחיד, קוהרנטי וברור ככל הניתן, וזה מרשים אף יותר בהתחשב בכך ש־The Last of Us Part II אינו משחק עולם־פתוח, או אפילו מתיימר להיות אחד כזה במסיכה. הוא מנמיך את הלינאריות הטמועה שבו עד כדי העברתה מתחת לשולחן והפיכתו, כהנחת יסוד, לקשה לקטלוג. הוא פלא טכנולוגי, אך יותר מכך, כמשחק, הוא מספיק מתוחכם ומאתגר על־מנת שאוכל להציב את העלילה ואת “כל היתר” על אותה הסקאלה מבלי לגחך או להרגיש בתחושת אי נוחות כללית. וכאן, בשונה ממשחקו הקודם, נעה נקודת חוזקו המרכזית לטעמי. למרות הרעפת התשבחות הדשנה שהרעפתי כמה שורות טקסט למעלה, אני לא אוחז בדעה ש־The Last of Us Part II הוא המשחק האמביציוני והגרנדיוזי ביותר ששיחקתי בו בחיי, שלא לדבר על הצירוף “המשחק המושלם”; אלו דברים שמשגת ידם אינה בידי בני אדם, ונראה שלעולם לא תהיה. אך כל זה זה לא מונע ממנו להיות משחק נפלא ומכתיב. מה שאין במשחק הזה מבחינה הגותית, כי חדשנות אינה בהכרח משחקת בו תפקיד, יש בו מבחינה הנדסית. יש כאן הנדסה של בימוי ספקטקולרי ועיצוב משחק מתוחכם – אזורים קודרים, אפלים, מפורטים עד כדי הזבוב שנע כל כמה פריימים במסך, דמויות שמרגישות פרסונות אמתיות עם משמעות, וסיפור ייחודי, מעניין, מעורר שיח ודיון – מהסוג שנדמה שתעשיית המשחקים תתקשה לשחזר ברוטינה. אם המשחק הראשון ביטא מצב של “השלם גדול מסך חלקיו”, שבו העלילה והמסע של הדמויות הראשיות מגלמים את הפקטור המרכזי כשהיתר מגיעים בעדיפות משנית, The Last of Us Part II ממלא את הצירוף “השלם גדול, וכך גם סך חלקיו”, משחק שבו כל הגוף שותף לתוצאה הסופית ומעצב אותה בדמותו. מוסיף לכם ביקורת סרטון כולל סרטון חובה לראות לפני הקנייה. ובנימה אחרונה: אם יהיה עליי לסכם את הביקורת עם פרפרזה רלוונטית, כשאני ניגש לבקר משחק, בין אם ברמה האישית ובין אם ברמה המקצועית, אני מנסה למצוא את אוצר המילים המחשבתי שממנו ינק האולפן שבנה את הטייטל שהתבקשתי לבקר. אך נוטי דוג, בדומה לרוקסטאר או אולי וואלב בימי הזוהר, היא קלאסיקונית. היא זו שתנסה לבנות את הסטנדרט המסוים הזה שרבות בתעשייה ינסו לשחזר בצלמן ובדמותן אחר כך. וזה, עבורי, הסיכום הכללי עבור The Last of Us Part II. הוא גדול, הוא עוצמתי, מדכא ומעלה את כל השאלות הרלוונטיות; אך אין זה אומר כי הוא מצליח במשימתו להיות משחק ההמשך המושלם. בכיסיו כל הקלפים על-מנת להיות משחק משובח, אך למרות כל זאת, חשתי כי הוא מפספס את הלב והרגש שהביא עמו אחיו הבכור אל ליבם של הגיימרים, ובעיקר מנסה לערער את מחשבותיהם עליו, מאשר מנסה לעורר אותם בכוונת תחילה. לדעתי, נשמע משחק מאוד מעניין וכיפי אך לא מעבר לכך, יחד עם זאת ממליץ עליו ואני בטוח שיש כאלה שיאהבו במיוחד מי ששיחק בקודם. תהנו מקור

גרסת PC לאחד המשחקים המצליחים ביותר ל-PS4 בשנים האחרונות, מגיע למחשב וזה יקרה בעוד חודש. דרישות מערכת ושיפורים לגרסת המחשב נחשפו גם ב-7 באוגוסט ישוחרר המשחק Horizon Zero Dawn למחשב האישי (PC) עם כלי בנצ’מרק ואפשרויות גרפיקה רבות, להבדיל כמובן מגרסת הפלייסטיישן 4. אחד השיפורים הגדולים הוא הכפלת הפריימים לכדי 120FPS ושיפור חדש בצללים במשחק ובאפקטים דינמיים. גרסת המחשב של המשחק נקראת Horizon Zero Dawn-Complete Edition והיא מכילה שלל בונוסים כמו סקינים ונשקים ששוחררו גם ל-PS4 ובעיקר את ההרחבה The Frozen Wilds. חברת Guerrilla, מפתחת המשחק, שחררה טריילר גיימפליי לגרסת ה-PC באיכות 2K, צפו: דרישות מערכת דרישות מינימום: מערכת הפעלה: Windows 10 64-bits מעבד: Intel Core i5-2500K@3.3GHz or AMD FX 6300@3.5GHz זיכרון פנימי: 8GB ראם כרטיס מסך: Nvidia GeForce GTX 780 (3 GB) /AMD Radeon R9 290 DirectX: Version 12 שטח אחסון: לפחות 100GB דרישות מומלצות: Requires a 64-bit processor and operating system מערכת הפעלה: Windows 10 64-bits מעבד: Intel Core i7-4770K@3.5GHz or Ryzen 5 1500X@3.5GHz זיכרון פנימי: 16GBראם כרטיס מסך: Nvidia GeForce GTX 1060 (6 GB) or AMD Radeon RX 580 (8GB DirectX: Version 12 שטח אחסון: לפחות 100GB Horizon Zero Dawn Complete Edition ישוחרר ב-7/8 ל-PC בחנות של סטים או אפיק. מקור

ממשק המשתמש העדכני והמרענן של שיאומי נגלה בפנינו באופן רשמי לפני כחודשיים, ומאז האחרון מגיע למשתמשים בגרסאות בטא המהוות נקודות ציון עד להגעת הגרסה היציבה. בתוך גרסאות הבטא הללו גילו המשתמשים כי אפליקציית המצלמה הגיעה עם מספר שורות קוד חדשות, אשר חושפות פיצ'ר שעוד לא נמצא בממשק עצמו. על פי שורות הקוד הללו, שיאומי עובדת ברגעים אלו על מצב צילום חדש הנקרא AI Shutter, והתיאור המגיע עמו מסביר כי המצב "בוחר אוטומטית את הרגע הטוב ביותר בעת לחיצה על כפתור הצילום". למעשה, בעת לחיצה על כפתור הצילום המכשיר לוכד סדרת תמונות אחת אחרי השנייה ומשתמש בבינה מלאכותית על מנת לזהות ולהציע את התמונות בהן המשתמש חייך והסתכל למצלמה. בנוסף לפיצ'ר הנ"ל, פיצ'רים נוספים כמו Magic Clone עתידים להגיע לגרסה היציבה של ממשק המשתמש המוזכר, כשהמוזכר לעיל מצלם מספר תמונות במרווחי זמן קבועים האחת מהשנייה כך שהמשתמש יכול לזוז ממקום למקום והתמונה הסופית תציג את האדם במספר מקומות במקביל. עם זאת, נקבל גם תמיכה במחוות מסך מלא המציעות שליטה על אפליקציות פנימיות דרך מחוות ועם ממשק ייעודי לבחירתנו. את ממשק המשתמש MIUI 12 הכרנו בסוף חודש אפריל האחרון, כאשר זה הביא לנו עיצוב נקי יותר, אפשרויות חדשות בתוך אפליקציות, תמיכה בחלונות צפים במקום התראות ואנימציות מושקעות יותר מאי פעם. כבר בשלב זה משתמשים רבים בעולם יכולים להתקין גרסת בטא יציבה של הממשק על מכשירי השיאומי שלהם, אך איננו יודעים מתי תשוחרר הגרסה הסופית והגלובלית למשתמשים בישראל. מקור

מכון Fraunhofer HHI הגרמני בשיתוף עם פורום ה-MC-IF (ר"ת Media Coding Industry Forum) הכריז על פורמט בשם H.266/VVC או Versatile Video Coding, תקן קידוד וידאו חדש הנועד לספק איכות וידאו זהה לקידוד ה-H.265 הקיים במחצית מהנפח שלו וללא ירידה באיכות התמונה. תחום דחיסת הוידאו הוא אחד מהתחומים הגדולים והחשובים ביותר באינטרנט כיום, כאשר וידאו דחוס מהווה כ-80% מכלל תעבורת האינטרנט העולמית, מה שמקנה חשיבות גדולה לתקן H.266 החדש שפותח במהלך השנים האחרונות. תקן ה-H.266 החדש נועד להחליף את תקני ה-H.265/HEVC וה-H.264/AVC הקודמים ופותח בשיתוף פעולה עם פורום MC-IF, הכולל בתוכו חברות כמו אפל, קוואלקום, אינטל, מיקרוסופט ועוד. הוא מציע תמיכה בהסרטת וידאו ברזולוציה של עד 8K עם HDR ואפילו וידאו 360°, כאשר היתרון הגדול שלו לעומת הקידודים הקודמים הוא בדחיסת הוידאו המשופרת אותה הוא מציע. לפי Fraunhofer HHI, מדובר על נפח של 50% לעומת תקן ה-H.265, שיפור משמעותי במיוחד, גם לעומת תקן ה-AV1 המתחרה המציע דחיסה של 30%~40% לעומת H.265. תקן ה-H.266 החדש מציע דחיסת וידאו עדיפה על קידודי הוידאו האחרים, אך מגיע עם חיסרון גדול אחד לעומת תקן ה-AV1 של ארגון ה-AOMedia (ר"ת Alliance for Open Media). בעוד שה-AV1 הוא תקן פתוח הנתון לשימוש חופשי, בדומה לתקן ה-H.265, ה-H.266 החדש הוא תקן המצריך רישיון בתשלום, דבר העשוי להגביל את השימוש בו אף התמיכה הגדול בו מחברות כמו אינטל, אפל וקוואלקום. מקור

חברת אסוס (ASUS) השיקה את ה-VA27DQSB Eye Care Monitor, מסך 27 אינץ' בעלי שולי מסך דקים במיוחד שנועד לשוק העסקי עם דגש גבוה על בריאות עיני המשתמש על ידי שילוב טכנולוגיות סינון האור הכחול ו-Flicker Free של של אסוס בתקן TÜV Rheinland. מסך ה-VA27DQSB נועד במיוחד לשוק העסקי ולמשתמשים שיושבים שעות ארוכות מול מסך המחשב, כאשר בדומה למסכי ה-ASUS Eye Care האחרים של אסוס, ה-VA27DQSB מגיע עם מסנן אור כחול הפוגע בעיני המשתמש וטכנולוגיית Flicker Free למניעת ריצודי מסך הגורמים לעייפות המשתמש. בנוסף לשמירה על עיני המשתמש, המסך חדש משלב את טכנולוגיית ה-Splendid Video של אסוס הממטבת את איכות התמונה של המסך בהתאם לתוכן, כאשר הוא תומך בטכנולוגיית ה-Adaptive-Sync, גרסת VESA לטכנולוגיית ה-FreeSync של AMD, עם תדר רענון של 75Hz. מפרט טכני: גודל – 27 אינץ’, פאנל IPS. רזולוציה – 1920×1080 ביחס 16:9. תדר רענון – 75Hz. מהירות תגובה – 5ms GtG. חיבורים – HDMI 1.4, VGA, DisplayProt 1.2. רמקולים – 2W x2. אסוס לא מסרה צפי השקה או מחיר למסך ה-VA27DQSB החדש. כפי שהשם של המסך עצמו, Eye Care, מצביע, מסך ה-VA27DQSB מתעדף את בריאות המשתמש על פני המפרט הטכני, כאשר תו התקן TÜV Rheinland מספק חותמת אישור לאיכות הפיצ'רים שנועדו לשמור על עיני המשתמש. מקור