עבור לתוכן

חיפוש בפורום

מציג תוצאות עבור התגיות: 'שלום'.

  • חפש לפי תגיות

    כדי לשמור תגית יש ללחוץ על מקש האנטר
  • חפש לפי משתמש

סוג תוכן


פורומים

  • פורומי מערכת
    • בעיות בהרשמה
    • חדשות ועדכונים
    • מדריכים ותמיכה כללית
    • בית המשפט
    • פניות לצוות המשחק
    • פניות לצוות הפורום
    • דרושים לאמיו ישראל
  • אמיו כללי
    • אתגרים ופעילויות
    • הודעות משתמשים
    • חוויות מהמשחק
    • קניה ומכירה
    • גילדות, אליאנסים וקרבות
  • דיון, עזרה וייעוץ
    • דיונים ומה שבראש
    • עיצוב גרפי
    • לימודים וצבא
    • תמונות הגולשים
    • מחשבים כללי
    • מולטימדיה, גאדג'טים וסלולאר
    • חדשות ואקטואליה
  • פנאי ובידור
    • ספורט
    • מוזיקה
    • סרטים וסדרות
    • הומור וחידות
    • תזונה ובישולים
  • Martin Garrix's אשכולות
  • הקבוצה של לידיה's אשכולות
  • GRAY LION's אריה אפור
  • SatlaGods's אשכולות
  • 👑ספאמרים 👑's אשכול עיסקאות

לוחות שנה

  • לוח איוונטים
  • הקבוצה של לידיה's אירועים

קטגוריות

  • פתרון תקלות התחברות נפוצות
  • טיפים ומדריכים לשרת המשחק
  • מדריכי שימוש באתר הבית
  • מדריכי שימוש בקהילת הפורומים
  • מדריכים לרכישת חפצים וקרדיטים
  • מדריכים בנושאים שונים
  • ארכיון מדריכים

קטגוריות

  • Articles

נמצאו 1,745 תוצאות

  1. אשמח אם תדרגו את השם שלי WhiteStorm=סופה לבנה
  2. ירושלים כניסת השבת: 17:02 יציאת השבת: 18:15 תל אביב כניסת השבת: 17:17 יציאת השבת: 18:17 חיפה כניסת השבת: 17:07 יציאת השבת: 18:16 באר שבע כניסת השבת: 17:20 יציאת השבת: 18:18 קצת על הפרשה פרשת "כי תשא" נפתחת בהוראת ה' לספור את העם. הספירה נעשית על ידי איסוף תרומה בת חצי שקל מכל אדם שהוא מעל לגיל עשרים. ההוראה ברורה: "הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט" (ספר שמות, פרק ל' פסוק ט"ו). ה' מורה למשה: קח את הכסף שנאסף במפקד, "וְנָתַתָּ אֹתוֹ עַל עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד" (ל', ט"ז) . מטרת הכסף שייאסף היא בניית אהל מועד. בהמשך הפרשה מורה ה' למשה לקדש את כלי המקדש והחומרים שבהם משתמשים הכהנים, ביניהם, "כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְכַנּוֹ נְחֹשֶׁת לְרָחְצָה" (ל', י"ח) וגם בְּשָׂמִים, קְטֹרֶת, סַמִּים (לא מה שאתם חושבים…) ושֶׁמֶן זַיִת, שבו משתמשים הכהנים לעבודה במשכן (בית המקדש הנייד שנדד עם בני ישראל במדבר). לאחר מכן, אנו פוגשים את בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי, האמן שיעצב ויכין את כלי המקדש (מנורה, כיור ועוד), עליו אומר ה': "ואמלא אותו רוּחַ אֱלֹהִים, בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת, וּבְכָל מְלָאכָה" (ל"'א, ג') . יחד איתו עובד אומן נוסף בשם אָהֳלִיאָב. אחד הדברים שהאומנים צריכים להכין הוא "בִּגְדֵי הַשְּׂרָד… בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן, וְאֶת בִּגְדֵי בָנָיו לְכַהֵן"(ל"'א, י') . פרשת כי תשא מתארת את אחד הרגעים הידועים והחשובים והמפורסמים ביותר בתולדות עמנו, פרשת חטא העגל. משה נמצא על הר סיני מזה ארבעים יום, והעם מחכה לו למטה. הציפייה קשה לבני ישראל. כאשר ראו כִּי "בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר" (ל"ב, א') פנו אל אהרן, ואמרו לו "קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים" (ל"ב , א'). אהרון הורה להם לפרוק מעליהם את תכשיטיהם ואת כל הזהב אשר להם, התיך את הזהב, "וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה – עגל הזהב" (ל"ב, ד'). ואז פנו בני ישראל אל העגל ואמרו לו: "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (ל"ב, ד'). ה' ראה את המתרחש ומרוב זעם, רצה להשמיד את החוגגים. משה הרגיע אותו והזכיר לו את ההבטחה שלו לעם ישראל וה' חזר בו. משה ירד מההר, ראה את חגיגת העגל הגדולה "וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָו אֶת הַלֻּחֹת, וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר. וַיִּקַּח אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשׂוּ, וַיִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ, וַיִּטְחַן עַד אֲשֶׁר דָּק" (ל"ב, י"ט). את האבקה השליך משה למים ובמים אלו השקה את בני ישראל. הנקמה הייתה קשה. משה הורה לאנשיו להרוג את האחראים למעשה, ובאותו היום נהרגו שלושת אלפים איש. לאחר מכן בקש משה מחילה מה'. גם הפעם סלח ה' לבני ישראל, הבטיח להם את ארץ כנען, היא ארץ זבת חלב ודבש, וכרת ברית עם העם.
  3. זמני הדלקת נרות רושלים כניסת השבת: 16:56 יציאת השבת: 18:10 תל אביב כניסת השבת: 17:11 יציאת השבת: 18:11 חיפה כניסת השבת: 17:02 יציאת השבת: 18:10 באר שבע כניסת השבת: 17:14 יציאת השבת: 18:12 קצת מפרשת השבוע : בפרשה הקודמת נדרשו בני ישראל לתרום חומרים יקרים להקמת המשכן וכלי הקודש. הפרשה שלנו יותר חד משמעית: "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות, פרק כ"ז, פסוק כ'). בני ישראל מצווים להביא "שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד" (פרק כ"ז, פסוק כ'). נר התמיד צריך לדלוק תמיד בחצר אוהל מועד (=המשכן) וזהו ציווי לעולם המכונה בפי התורה "חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם" (פרק כ"ז, פסוק כ"א). בהמשך עוברת הפרשה לספר על לבושם של הכוהנים, ועל תפקידם. הכוהנים יהיו לבושים במדי פאר – "וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי-קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת" (פרק כ"ח, פסוק ב'). הבגדים יעוצבו על-ידי "כָּל חַכְמֵי-לֵב אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה" (פרק כ"ח, פסוק ג'). רשימת הבגדים כוללת "חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט" (פרק כ"ח, פסוק ד'). החושן הוא לוח רבוע שבו משובצות 12 אבנים יקרות ועליהן חרוטים שמות 12 השבטים. החושן נצמד לחזהו של הכהן הגדול. האפוד הוא מעין סינר שעליו מוצמד החושן. בגדי הכהנים עשויים מהחומרים היקרים ביותר: "וְהֵם יִקְחוּ אֶת-הַזָּהָב וְאֶת-הַתְּכֵלֶת וְאֶת-הָאַרְגָּמָן וְאֶת-תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת-הַשֵּׁשׁ" (פרק כ"ח, פסוק ה'). אחרי שהבגדים נתפרו ונרקמו נערך לכוהנים טקס הכתרה לכבוד כניסתם לתפקיד. ה' מורה למשה: "וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו תַּקְרִיב אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְרָחַצְתָּ אֹתָם בַּמָּיִם… וְהִלְבַּשְׁתָּ אֶת-אַהֲרֹן … וְלָקַחְתָּ אֶת-שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְיָצַקְתָּ עַל-רֹאשׁוֹ וּמָשַׁחְתָּ אֹתוֹ" (פרק כ"ט, פסוקים ה'-ז'). אהרון, הכוהן הגדול, נמשח בשמן כמו בטקס הכתרה של מלך (מעניין מה זה אומר על מעמדו בעיני העם, ובעיני עצמו). לאחר מכן מקריבים הכוהנים קורבנות שגם הם חלק מטקס ההכתרה שלהם. ה' מסכם את הטקס ואת המשמעות שלו במילים: "וְקִדַּשְׁתִּי אֶת-אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת-הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו אֲקַדֵּשׁ לְכַהֵן לִי. וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים" (פרק כ"ט, פסוקים מד'-מה').
  4. אהלן אני מעוניין לתרום ביקי 12 ריסט מי שבאמת צריך ולא סתם מוזמן לשלוח לשלוח לי מכתב בשחקן Dark / Life
  5. שלום

    שלום ילד ב ניק arik23 כולזמן מציק לי ו לא מביני ליתמאן אז אמרתי לא מה אתה גבר אה אז הוא עוד פאם מידבר על אמא שלי
  6. ירושלים כניסת השבת: 16:51 יציאת השבת: 18:04 תל אביב כניסת השבת: 17:05 יציאת השבת: 18:06 חיפה כניסת השבת: 16:56 יציאת השבת: 18:05 באר שבע כניסת השבת: 17:09 יציאת השבת: 18:07 קצת מפרשת השבוע פרשת תרומה פותחת בהוראת ה' "דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי" (פרק כ"ה פסוק ב'). התרומות המתבקשות כוללות חומרים יקרים ביותר: "זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת. וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים. וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים וַעֲצֵי שִׁטִּים. שֶׁמֶן לַמָּאֹר בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים. אַבְנֵי-שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים לָאֵפֹד וְלַחֹשֶׁן" (פרק כ"ה פסוקים ג'-ז'). ומדוע צריכים בני ישראל לגלות נדיבות שכזו? "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (פרק כ"ה פסוק ח'). כל חומרי הגלם היקרים ישמשו להקמת בית מקדש נייד, שניתן לקפל ולהקים במהלך הנדודים במדבר, שם שוכן ה' ומכאן שמו "משכן". בהמשך התורה יכונה המשכן גם בשם "אוהל מועד". ה' נותן למשה הוראות מדויקות לבניה וגם מדגים לו "כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל-כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ" (פרק כ"ה פסוק ט'). ההוראות כוללות את מידות כלי המשכן, חומרי הגלם, וכל פרט שניתן לציין. בין הכלים שצריך להכין ישנו אֲרוֹן הָעֵדֻת שיהיה נקודת המפגש בין משה לבין ה'. הארון מצופה כולו זהב ועליו "כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה וּכְרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה" (פרק כ"ה פסוק י"ט). אין הכוונה לכרובים שהם ירקות מהגינה, אלא לשני מלאכים "וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה …וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל-אָחִיו" (פרק כ"ה פסוק כ'). ה' גם מצווה "וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה" (פרק כ"ה פסוק ל"א). אחר-כך מגיע פירוט מבנה המשכן עצמו – אלו עצים, מה גודלם, אלו כיסויים יהיו למשכן וממה הם יעשו. ה' מורה במדויק היכן יעמדו כל הכלים ולהיכן יש לכוון את פניהם.
  7. שלום קניתי קוסם פול רמה380 בניק Birthday שמתי אפקיי בארנה לשעה להתאמן והקוסם פשוט לא עולה רמה אפילו הקו של הרמות הוא שחור אשיתי תיקון באג רמות וגם לא עוזר תעזרו לי בבקשה תודה
  8. זמני הדלקת נרות ירושלים כניסת השבת: 16:45 יציאת השבת: 17:59 תל אביב כניסת השבת: 16:59 יציאת השבת: 18:00 חיפה כניסת השבת: 16:49 יציאת השבת: 17:59 באר שבע כניסת השבת: 17:03 יציאת השבת: 18:02 אילת כניסת השבת: 17:04 יציאת השבת: 18:01 קצת מפרשת השבוע פרשה זו, כפי ששמה רומז, עוסקת בעיקר בחוקים ובמשפטים הנוגעים לסדר החברתי ולצדק שבין אדם לאדם. הפרשה מתחילה בחוקים הקשורים לעבדים ומורה לנו מה לעשות עם העבד העברי, במצבים שונים. על פי הכתוב בתורה, צריך לשחרר עבד אחרי שש שנים, אלא אם כן הוא מסרב להשתחרר. במקרה כזה, רוצעים את אוזנו. כלומר, מסמנים אותו באופן בלתי הפיך כעבד לכל החיים. לאחר דיני העבדים, מחוקקת התורה חוקים רבים הקשורים באלימות בין בני אדם. למשל, "מכה איש ומת, מות יומת". (שמות כ"א יב'). או, למשל, "עין תחת עין ושן תחת שן" (שמות כ"א כד'). גם דינו של מי שמקלל את אביו ואת אימו הוא מוות. לאחר מכן, עוברת הפרשה לדון במקרים של רשלנות, גניבה או מקרים בהם כוונה רעה הביאו לפגיעה בגוף או ברכוש. לדוגמא, מה קורה אם גנב נטפל דווקא אל הכבש שלכם? מה עושים כאשר אדם מבעיר אש בשדה של איכר תמים, או כאשר מישהו מעמיד פנים ששכנו לא נתן לו לשמור על כלים יקרים, ומחליט לשמור אותם לעצמו, או כאשר מישהו שומר על החמור של חברו ולא שם לב שהחמור מת או נפצע? לאחר שהפרשה מסיימת לדון בדיני "נזיקין", כאלו שגורמים נזק לרכוש ולנפש, היא מגיעה לטפל בחוקים חברתיים, שגורמים נזק לחברה כולה. למשל, לא להיטפל למי שהוא גר (זר), כי גם אנחנו היינו גרים בארץ מצרים, וצריך לזכור איך התייחסו אלינו שם. לא לקחת שוחד, לא לענות יתומים ואלמנות, ובקיצור, לשמור על המוסר, ועל החלשים בחברה.
  9. זמני כניסת ויציאת השבת ירושלים כניסת השבת: 16:39 יציאת השבת: 17:53 תל אביב כניסת השבת: 16:53 יציאת השבת: 17:55 חיפה כניסת השבת: 16:43 יציאת השבת: 17:53 באר שבע כניסת השבת: 16:57 יציאת השבת: 17:56 אילת כניסת השבת: 16:58 יציאת השבת: 17:56 מהפרשה על קצה המזלג יתרו, שעל שמו קרויה הפרשה, הוא החותן של משה: אבא של ציפורה, אשתו. בפתיחת הפרשה, יתרו, ששמע על ההצלה המופלאה של בני ישראל, ועל יציאתם ממצרים, יוצא עם ציפורה ושני בניה לקראת משה, ומציג עצמו בפניו. משה מחבק אותו, ומספר לו את כל אשר עשה אלוהים למען בני ישראל. למחרת, יושב משה כהרגלו לשפוט בין בני ישראל, מהבוקר עד הערב. יתרו רואה את זה ומתפלא שכל העבודה הקשה נופלת על כתפיו של משה בלבד. הוא פונה אל משה ואומר לו: אם תמשיך ככה, אתה תתמוטט, ולא תוכל עוד להנהיג את העם. תבחר לך אנשים שאתה סומך עליהם, כאלה שאינם רודפי בצע (שהכסף חשוב להם יותר מרגשותיהם של בני אדם), אנשים ישרים, ותמנה אותם לשופטים. כך תוכל אתה להתרכז בהנהגה. משה מקבל את העצה, ונפרד מיתרו לשלום. ואז מגיע הרגע הגדול מכולם….. "בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים" (פרק י"ט פסוק א') עולה משה להר סיני, והעם מתכונן לקבל את התורה. הם מתרגשים, הם מצפים, ואפילו מבוהלים מהידיעה כי אולי אלוהים בכבודו ובעצמו יתגלה אליהם. ואז, כאשר ההר מלא עשן, וקולות השופר חזקים וכל ההר רועד, מקבל משה את התורה מה', ומוסר אותה לעם. ואלה עשרת הדברות שניתנו לעם ישראל בהר סיני: 1. אָנֹכִי ה' 2. לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה 3. לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם אלוהים אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא 4. זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ 5. כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ 6. לֹא תִרְצָח 7. לֹא תִנְאָף 8. לֹא תִגְנֹב 9. לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר 10. לֹא תַחְמֹד וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר, ואת ההר עשן, ומבינים את גודל הרגע, מבוהלים ונרגשים. ומאז ועד היום מלוות אותנו עשרת הדיברות ודורשות מאיתנו להיות בני אדם מוסריים.
  10. הבאג שמצריך טיפול: Dry שלום לכולם. לאחר ששכחתי את השם משתמש של הפורום הקודם שלי,פתחתי חדש.(שנתחדש?)תודה! השחקן Dry קיבל באן בעבר על האקים לאחר שהציע לPro לשחק איתו התערבות , אמרתי לפרו שלא כדאי לו , Dry שאל למה???? , עניתי לו שלא משחקים עם שחקן ששיחק בהאקים בעבר!-ד-ג-ש ע-ב-ר ע-ב-ר ע-ב-ר , ל-א-ה-ו-ו-ה. צוות היקר שלנו אתם עושים עבודה מופלאה.
  11. זמני כניסת ויציאת השבת ירושלים כניסת השבת: 16:32 יציאת השבת: 17:47 תל אביב כניסת השבת: 16:46 יציאת השבת: 17:49 חיפה כניסת השבת: 16:36 יציאת השבת: 17:47 באר שבע כניסת השבת: 16:50 יציאת השבת: 17:50 אילת כניסת השבת: 16:52 יציאת השבת: 17:50 קצת מפרשת השבוע בני ישראל יצאו ממצרים, וכעת הם נערכים למסע מפרך דרך מדבר סיני, כדי להגיע אל הארץ המובטחת – ארץ כנען. הם לא הולכים בדרך הקצרה ביותר, כיוון שהדרך הזו עוברת בשטחי אויב. בני ישראל, שעד לא מזמן היו עבדים, אינם בשלים עדיין להילחם על חייהם. המסע עומד להיות קשה ומפרך, כי לא קל לנווט במדבר ולהגיע אל היעד ביעילות ובביטחון. גם כיום, עם מפות ומכשירי GPS זה לא תמיד קל. הם חנו במדבר, על חופו של ים סוף, כדי להתאושש מעט מהדרך המסעירה והמתישה שעשו עד כה – ואז קרה דבר נורא: פרעה, מלך מצרים, הבין שאיננו רוצה עדיין לוותר על העבדים שהיו לו. הוא שכח את כל המכות – אפילו את מכת בכורות הקשה – והחליט לשלוח את צבאו כדי להחזיר את העבדים לעבודת הפרך. מישהו מבני ישראל צעק לפתע: “המצרים באים! הם רודפים אחרינו עם סוסים ומכונות מלחמה!” הישראלים נבהלו מאוד, התפללו אל אלוהים וצעקו אל משה: “למה הוצאת אותנו ממצרים? המצרים יהרגו אותנו!!! "אל תדאגו!” ענה משה לעמו. את מה שקרה אז הם לא ישכחו לעולם: רוח חזקה מאוד נשבה לכיוון הים "וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם. וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם, בַּיַּבָּשָׁה; וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם" (שמות, פרק י"ד פסוקים כ"א-כ"ב) בני ישראל לא חיכו, ויצאו כולם במסע אל תוך הים שנבקע, בעודם מתפלאים על גודל הנס שקרה להם. המצרים רדפו אחרי בני ישראל אל תוך הים, אך משה חזר והרים ידיו כלפי הים "וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם וַיְכַסּוּ אֶת הָרֶכֶב וְאֶת הַפָּרָשִׁים לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם: לֹא נִשְׁאַר בָּהֶם עַד אֶחָד" (שמות, פרק י"ד פסוקים כ"ח). בני ישראל, שראו את הנס, שמחו מאוד ושרו את שירת הים לאות תודה. מרים, אחותם של משה ואהרון, הצטרפה לשמחה, תפסה כלי נגינה וסחפה את כל הנשים שיצאו בריקודים לחגוג את ההצלה הגדולה. קולות החוגגים עוד נשמעו, אבל בני ישראל כבר התעצבו מאוד: המסע בים ואחריו היו מעייפים מאוד, ומזה שלושה ימים לא מצאו מים לשתות. כאשר הגיעו למקווה מים גדול, מָרָה שמו, הבינו שהמים אינם ראויים לשתיה. תפילתו של משה לאלוהים שלחה בידו גזר עץ שהוטל למי מרה והפך אותם למים מתוקים. אך עתה חסר אוכל, ובני ישראל הוסיפו וטענו כנגד משה ואלוהים : "כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה, לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב" (ספר שמות, פרק ט"ז, פסוק ג') לא פחות ולא יותר. התלונות הביאו לפתרון גם בתחום האוכל: מעתה, בכל ערב יזכו בני ישראל לביקורים קבועים של ציפורי שליו טעימות ובבוקר – לנחיתתו של אוכל טעים, בעל צורה משונה – "דַּק מְחֻסְפָּס דַּק כַּכְּפֹר עַל הָאָרֶץ" (ספר שמות, פרק ט"ז, פסוק י"ד), שעונה לשם מָן (מלשון -"מה הוא?" -השאלה ששאלו בני ישראל כשראו את הדבר המשונה שיהיה להם לאוכל). שוב חסרו מים, ומשה הכה בסלע, ויצאו ממנו מים. עוד נס, להראות את כוחו של אלוהים .
  12. נא למחוק את המיותר, ולמלא את הפרטים הרלוונטים: השם של השחקן שלכם:xXRANXx שלום אני שחקן לשעבר של MuIsrael בעבר קיבלתי באן לשחקן שלי, עכשיו זה היה ממש מזמן כשהייתי עוד קטן ודפוק, השאלה שלי כזו: האם אפשרי להחזיר את לשחק הזה מבאן בבקשה? אני רוצה לחזור לשחקן, אבל קשה לי כשאין לי עם מה, ובטח כשאני חייל לוחם שלא כלכך משחק במשחק לעיתים תכופות אז באמת אשמח אם תוכלו לעזור לי בעניין
  13. דירוג _Devil_

    היי חברים עשיתי ביקי חדש איך אה ניק _Devil_
  14. כניסת ויציאת השבת ירושלים כניסת השבת: 16:20 יציאת השבת: 17:35 תל אביב כניסת השבת: 16:34 יציאת השבת: 17:37 חיפה כניסת השבת: 16:23 יציאת השבת: 17:34 באר שבע כניסת השבת: 16:38 יציאת השבת: 17:39 פרשת השבוע ה' נגלָה אל משה ומבטיח לו להוציא את בני ישראל ממצרַים. משה מדבר עִם העַם, אך בני ישראל עייפים מהעבודה הקשה, ולא מקשיבים לו. גם משה חושש שלא יצליח בשליחות, וה' מחזק אותו ונותן לו אות. משה בן 80 ואהרון בן 83 כשהם באים לפני פרעה והחרְטוּמים. הם משתמשים באות שנתן להם ה' - המטֶה שלהם הופך לתנין ובולע את מטוֹת החרטומים שהפכו גם הם לתנינים.פרעה עומד בסירובו, ואז באות על מצרַים עשר המכות. בפרשת וָאֵרָא מוזכרות שבע מתוכן: דם, צפרדע, כינים, ערוֹב (בעלי חיים מזיקים), דֶבר, שְחין (מחלת עור) וברד. אך אחרי כל מכה ומכה חוזר בו פרעה, וממָאֵן לשחרר את בני ישראל. הפרשה נפתחת בכך שאלוהים מתגלה אל משה ומבטיח לו לקיים את ההבטחה שניתנה לאברהם, ליצחק וליעקב, להוציא את בני ישראל ממצרים, ולהשיבם לארץ כנען. אלוהים פונה אל משה, ומבקש ממנו לדבר עם בני ישראל, ולומר להם כי הוא עומד לשחרר אותם ממצרים. משה מדבר עם העם, אך הם עייפים ורעבים ולא מקשיבים לו. בהמשך, מבקש אלוהים ממשה לדבר עם פרעה ולדרוש ממנו לשחרר את בני ישראל, כך שיוכלו לשוב לארץ כנען. משה חושש כי לא יצליח במשימה שהטיל עליו ה', ומתווכח עם ה'. הוא אומר לאלוהים כי הוא כבד לשון וכבד פה, הוא מגמגם, ואיננו יודע לדבר. אלוהים אומר למשה כי ייקח איתו את אהרון, ואהרון ידבר במקומו. משה ממשיך להתווכח, ואומר כי פרעה איננו מכיר את ה', ולא יאמין לו. אלוהים מחזק את משה, ונותן לו אות. משה משליך את המקל שבידיו ארצה, והמקל הופך לתנין. אלוהים נותן למשה אות נוסף, והפעם מקלו הופך לנחש. משה ואהרון הולכים לדבר עם פרעה, ומבקשים ממנו לשחרר את בני ישראל, ולתת להם לצאת ממצרים. כאשר הוא מסרב, הם מפעילים את האותות, המקל הופך לתנין, אך ראה זה פלא. גם חרטומי מצרים מצליחים לעשות כך. כאשר המקל של משה הופך לנחש, גם שלהם הופך לנחש, אך הנחש של משה בולע את הנחשים של החרטומים. פרעה איננו משתכנע, ואיננו מסכים לשחרר את בני ישראל, כי אלוהים הקשה את לבו. אלוהים מעניש את המצרים בעשר המכות. שבע מתוכן, מופיעות בפרשה שלפנינו. ראשונה: מכת דם. אחריה, צפרדע, כינים, ערוֹב (בעלי חיים מזיקים), דֶבר, שְחין (מחלת עור) וברד. אחרי כל מכה ומכה חוזר בו פרעה, וממָאֵן לשחרר את בני ישראל.
  15. כניסת ויציאת השבת ירושלים כניסת השבת: 16:14 יציאת השבת: 17:30 תל אביב כניסת השבת: 16:28 יציאת השבת: 17:31 חיפה כניסת השבת: 16:17 יציאת השבת: 17:29 באר שבע כניסת השבת: 16:32 יציאת השבת: 17:33 אילת כניסת השבת: 16:16 יציאת השבת: 17:25 מפרשת השבוע ספר שמות מעביר אותנו מסיפור של משפחה בודדת, לסיפורו של עַם ישראל. בני ישראל רַבִּים ומתעצמים במצרַים, ומֶלֶך פרעה חדש, שלא מכיר את יוסף, חושש מפניהם בשל כך, ומטיל גזֵרות קשות על ישראל. אחת הגזֵרות - להמית את הבנים הנולדים להם. כאשר נולד משה מחביאה אותו משפחתו בתיבה, ומניחה את התיבה על מֵי היאור, בתקווה שמישהו יראה את הילד בתיבה ויציל אותו. בת פרעה מבחִינה בתינוק שבתיבה, ומְאַמֶּצֶת אותו. בבגרותו, לאחר שהרג איש מצרי שמכה איש עברי, ברח משה אל מדיָן, שם הוא התחתן עם ציפורה, בת יתרוֹ. יום אחד מתגלה ה' אל משה מתוך הסְנֶה הבוער, ושולח אותו להושיע את ישראל. משה חוזר למצרַים, ועם אהרון אחיו מגיע לפרעה בבקשה לשחרר את בני ישראל ולהוציאם ממצרַים. אך פרעה - מסרב! ועוד בפרשה: אשת משה מָלָה את בנם, וכך ניצל משה ממוות. צרה צרורה… פרעה שגידל את יוסף נפטר, וקם פרעה חדש. הקשר החם של בני משפחת ישראל עם פרעה מלך מצרים הפך לחיכוך בין אויבים. המלך החדש חשש מן העם שצמח בקרבו והתחיל לענות את בני ישראל בעבודה קשה (עבודת פרך). זה לא עזר – עם ישראל הלך וגדל בכל זאת. המלך כעס והחליט להחמיר: המיילדות בבתי החולים קיבלו הנחיה ברורה – “אם נולד ליהודים בן – תהרגו אותו מיד!” המיילדות לא קיימו את החוק הנורא, העם המשיך להתפתח ואלוהים שמר על המיילדות מהכעס של פרעה. בהמשך הפרשה מסופר על התינוק החמוד שנולד לבני לוי, מבני ישראל. אימו, יוכבד, חששה לשלומו והניחה אותו במי היאור (הנילוס) – בתוך תיבה צפה ומוגנת. אחותו, מרים, נשלחה לעקוב אחרי התיבה, לראות מה יקרה איתה. בת פרעה שעברה במקום, שמעה את הבכי, הצילה את התינוק, וקראה לו משה (כי הוא נמשה מן המים). משה גדל בבית פרעה, אך ידע שהוא יהודי. כשגדל משה, ראה יום אחד איש מצרי שמתכוון לרצוח יהודי. הוא הרג את המצרי והציל את היהודי. פרעה שמע על כך ומשה נאלץ לברוח לארץ שכנה – מדיין. שם, עזר משה לבנות יתרו – איש דת מדייני – והציל אותן מידי רועי צאן גברתנים שביקשו להתנכל להן. יתרו שמע על מעשיו של משה, הזמין אותו לביתו, הציע לו עבודה כרועה צאן ואפילו השיא את משה לאחת מבנותיו – ציפורה. בינתיים פרעה הרשע נפטר, ובני ישראל התחננו לפני אלוהים שיציל אותם מגזר דין המוות ומהעבודה הקשה שנגרמה בגלל המלך שמת. אלוהים הקשיב לבני ישראל ופגש את משה, באמצעות מלאך שהתגלה בתוך שיח (סנה) בוער, בזמן שמשה רעה את הצאן. משה היה סקרן לראות מדוע השיח בוער, אך לא נשרף, ואז אלוהים הודיע לו שהוא זה שיציל את עם ישראל מהמצרים – וגם יעלה את העם לארץ ישראל. משה מנסה להתחמק ("מי אני בכלל?", "אני בכלל מגמגם!”, “מי יקשיב לי?!”), כיוון שלא הרגיש כמנהיג גדול. אך אלוהים התעקש, ונתן למשה כמה סימנים (אותות) שיוכל להראות ולהוכיח שהוא פועל בשליחותו, וגם הורה לו לשתף פעולה עם אחיו, אהרון. "הוא יהיה לך לפה ואתה תהיה לו לאלוהים". אני אדבר איתך, ואתה תגיד לו מה לומר. משה קיבל עליו את השליחות, נפרד מיתרו ולקח את משפחתו בחזרה למצרים. כשהגיע למצרים, פגש משה את אהרון אחיו וביחד הם החלו לפעול בשליחות ה'. משה ואהרון גילו שגם פרעה החדש הוא אויבם של בני ישראל – ואיננו מוכן לשחרר אותם ממצרים. הם ביקשו ממנו לתת לבני ישראל לצאת ממצרים לשלושה ימים, כדי להתפלל לה', אך פרעה לא הסכים. בני ישראל, שעבודתם הפכה קשה מנשוא, כעסו על משה ואהרון שפגישתם עם פרעה גרמה לעם לעבוד קשה עוד יותר. משה הבין והתלונן על כך באוזני ה'. אבל אלוהים הרגיע את משה והבטיח: “לא רק שפרעה ישחרר את עם ישראל – הוא יעשה ככל שיוכל להוציא אתכם ממצרים".
  16. אאמר " יהיה רק למקלל" אבל יש חוקים!! ותודה ..
  17. שלום לא הרבה זמן כאן אתם יודעים שאני פרשתי ורק אני בא לבקר שרת .... אחרונה זמן פתאום רואה ילד בוא לקלל אותי "לך תזדיין" לא נעים לי מאוד אני בנאדם מבוגר ותודה בבקשה תטפל בו ותודה אני רושם לכם טופס שחקן שלי ( שותף של מאיר ) : Bamba שחקן אחר (קללות) : Belicoff תמונות הוכיחות: לפני נסתכל תמונות בבקשה סבלנות תקרא ועוד סוף אל מהיר ותודה תמונה 1 תמונה 2 תמונה 3 תמונה 4 הסבר: הוא רוצה משחק קרבות סתם כיף סיבוב.. אמרתי תעשה קילר .. ישר אמרת לי לך תזדיין זה לא נעים ותודה ותודה רבה על נטפל בו אוהב אותכם
  18. זמני כניסת וצאת שבת ירושלים כניסת השבת: 16:09 יציאת השבת: 17:25 תל אביב כניסת השבת: 16:23 יציאת השבת: 17:26 חיפה כניסת השבת: 16:12 יציאת השבת: 17:24 באר שבע כניסת השבת: 16:27 יציאת השבת: 17:28 קצת פרשת השבוע צוואת יעקב ליוסף (מז, כח-לא) יעקב זוכה לשבע עשרה שנות חסד במצרים. מוקף במשפחתו הגדולה והמאוחדת, מתענג על הקרבה המחודשת לבנו היקר יוסף ולשני נכדיו שלא הכירם בקטנותם, מנשה ואפרים. בגיל 147 יודע יעקב שיום מותו קרב ובא. הוא קורא ליוסף בנו כדי לצוותו על סדרי קבורתו. הוא יודע שיוסף, השליט במצרים, הוא שיוכל להוציא את צוואתו לפועל. יעקב מבקש ומשביע את יוסף שלא יקברהו במצרים. יעקב רוצה להיקבר במערת מכפלה לצידה של לאה, בסמוך לאבותיו - אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה. בהמשך הדברים (מח, ז) מתנצל יעקב על כך שלא קבר במערת המכפלה את אמו האהובה של יוסף, רחל. הוא רומז כי עשה זאת על-פי ציווי עליון. רחל שנקברה על אם-הדרך, עתידה להתחנן במרום עבור בניה היוצאים לגלות דרך מקום קבורתה בבית לחם. ברכת מנשה ואפרים (מח, א-כב) יוסף ממהר אל אביו, לאחר שמגיע שליח ובפיו הבשורה: יעקב נוטה למות. יוסף לוקח עמו את שני בניו ומתייצב למרגלות מיטתו של יעקב. יעקב מספר כי הקב"ה נבא אותו על כך שעתיד אחד מבניו להיות לשני שבטים. יוסף הוא שיזכה לכך ולכן שני בניו, מנשה ואפרים, יכללו מעתה בין שבטי ישראל. יעקב מבקש לברך את שני הנכדים, ויוסף מגיש אותם אליו כשמנשה הבכור לימין יעקב ואפרים הצעיר לשמאלו. יעקב משכל את ידיו, ומניח את ימינו על ראש אפרים ואת שמאלו על ראש מנשה ומברך אותם. יוסף חושב כי הדבר נובע מראייתו הלקויה של הסב הזקן והוא ממהר לתקן את הנראה כטעות. אך יעקב מסרב ומבהיר כי ידוע לו שמנשה הבכור והוא ראוי לברכה, אך אפרים, אומר יעקב ליוסף, יגדל ממנו ולכן ראוי להתברך בימין. ברכת הבנים (מט, א-כח) יעקב מכנס את בניו להשמיע דברים ולברך אותם טרם מותו. דבריו הם שילוב של הגדרת מהותו ותפקידו של הבן ודברי ברכה ונבואה על העתיד לקרוא איתו ועם צאצאיו. בין הדברים משלב יעקב גם דברי תוכחה. הדברים נאמרים ברובם בלשון קצרה שרב בה הרמוז על הגלוי. ראובן - בכורו של יעקב והיה ראו לקבל את כתר הכהונה שהוענק ללוי. אך תכונת הכעס-החפוז שבו מנעה ממנו זכות זו. שמעון ולוי - יעקב מציין בעיקר את תכונתם המשותפת הקשה שבאה לביטוי בהריגת אנשי שכם ובמזימה להרוג את יוסף. כדי להפרידם, יצא לוי ממניין השבטים ובמקומו נכנס בן נוסף של יוסף. יהודה - בעל תכונות מנהיגות וממנו תקום משפחת מלכות דוד ובסוף שושלתה מלכותו של מלך המשיח. זבולון - נחלתו תהיה על חוף הים וצאצאיו יעסקו במסחר. ברווחיו יתמוך בלומדי התורה משבט יששכר. יששכר - שבטו יתמקד בלימוד התורה וצאצאיו יהיו פוסקי ההלכה לכלל ישראל. דן - יעקב מתנבא על גבורתו ומעשיו של שמשון השופט, נצר לשבט דן. גד - שמו מרמז על 'גדוד', ובניו יהיו גדודי המלחמה החלוצים במלחמת ישראל לכיבוש הארץ. אשר - שבטו יתברך בגידולי זיתים משובחים והא יספק שפע שמן לכל ישראל. נפתלי - נחלתו בארץ בקעת גינוסר, תהיה מבורכת בפירות הממהרים להבשיל. יוסף - הבן האהוב והמיוחד זוכה לדברי שבח רבים וברכה מיוחדת. בדבריו מזכיר יעקב את המשטמה של אחיו אליו, ואת הצלחתו הרבה גם בהיותו בגלות מצרים. בנימין - מוזכר ברמז היות בית המקדש בנחלתו וכן כמה מצאצאיו, שאול המלך ומרדכי ואסתר, שיהיו מנהיגים ומושיעים לישראל בתקופות שונות. צוואה ופרידה (מט, כט-לג) יעקב חוזר בפני כל בניו על רצונו-צוואתו להיקבר במערת המכפלה. זאת המערה שנקברו בה אברהם ושרה, יצחק ורבקה, וזאת המערה שבה קבר יעקב עצמו את אשתו לאה. יעקב אוסף את רגליו ו'נאסף אל עמיו'. יעקב זוכה לכבוד מלכים (נ, א-יד) יוסף פורץ בבכי, נופל על-פני אביו ונושק לו לפרידה. הוא מצווה על רופאי מצרים לחנוט את גופתו של יעקב. במצרים מוכרזים שבעים ימי אבל כאות אהבה והערצה ליעקב. לאחר בקשת אישור מיוחד מפרעה, יוצא יוסף בראש אחיו ובראש שיירת לוויה ענקית ומכובדת לקבור את יעקב. השיירה מלווה בפרשים וכרכרות, עושה דרכה אל ארץ כנען, אל מערת המכפלה שבחברון. תושבי ארץ כנען ומלכיה, התרשמו משיירת הענק העולה ממצרים והצטרפו אף הם למסע ההלוויה. וכך זכה יעקב אבינו לכבוד מלכים הראוי לו. האחים חוששים מנקמה (נ, טו-כא) לאחר מותו של יעקב חוששים אחי יוסף כי עתה לאחר הסתלקות האב הוא ינקום בהם על כל הרעה שעשו לו. הם שלחו אליו שליחים ובפיהם צוואה שאמר, כביכול, אביהם לפני מותו, ולפיה עליו לסלוח לאחיו. אחר-כך באו הם עצמם לפני יוסף, נפלו לרגליו והציעו עצמם לעבדים כדי להינצל מנקמתו. יוסף הצדיק פורץ בבכי כשהוא רואה את אחיו בשפלותם. הוא מבטיח כי אין בדעתו להרע עמם בשום אופן. הוא מסביר להם כי גם אם מחשבתם הייתה להזיק לו במכירה, הרי שהוא מקבל זאת באהבה מעם ההשגחה העליונה שהביאה אותות למצרים כדי שיוכל להציל את העולם מרעב. יוסף הבטיח לאחיו כי ימשיך לעזור ולתמוך בהם כבעבר. צוואת יוסף (נ,כב-כו) יוסף זוכה לראות בחייו נכדים ואף נינים ומגיע לגיל 110 שנה. לפני מותו, בצוואה שיש בה מן הנבואה, אומר יוסף לאחיו כי יבוא יום והאלוקים יעלה את בני ישראל מארץ מצרים. הוא מבקש מאחיו ואף משביע אותם להעביר לבניהם ולבני-בניהם את הציווי, כי כאשר יגיע יום פקודה זה, יעלו היוצאים ממצרים את עצמות יוסף לקבורה בארץ ישראל.
  19. ירושלים: כניסת השבת: 16:05 יציאת השבת: 17:21 תל אביב: כניסת השבת: 16:18 יציאת השבת: 17:22 חיפה: כניסת השבת: 16:08 יציאת השבת: 17:19 אילת: כניסת השבת: 16:16 יציאת השבת: 17:25 קצת מהפרשה חנוכה תשע"ח. בואו נסתכל על המציאות בכנות: העולם השתנה. שום פרעה או אנטיוכוס או סטלין לא רודף אותנו ואוסר עלינו לקיים מצוות. זה כמובן מבורך, אבל צריך לשים לב לכך שזה יוצר מציאות חדשה ומאתגרת: איך אפשר לשמור על התלהבות כשאין "אסור" ויש רק "מותר"? איך להקפיד על דברים מסוימים, כשהסביבה משדרת לך: "אחי, תעשה מה שבא לך"? האם הסיפורים על אבותינו שהתחבאו, נרדפו ועונו מספיקים?נתן שרנסקי כתב שהעולם כבר לא נראה כמו מלחמה של הטובים מול הרעים, אלא יש בו סופרמרקט של דעות והבחירה החופשית בשיאה. לטענתו, בכלא הרוסי הנורא היה לו קל יותר להבחין בין הצדק לבין הרשע, אבל בעולם דמוקרטי, מערבי, ליברלי – זה נעשה מבלבל ומורכב יותר לשמור על ערכיך. האתגר ליצור זהות חזקה, בעלת תכלית ומשמעות – הופך לקריטי. היום, כשאנחנו אומרים "קנאות" או "מסירות נפש", אנחנו חושבים בעיקר על בן לאדן או נסראללה, על אידיאולוגיה שמקדשת את המוות. אבל איך מקדשים את החיים? איך מדליקים אש של טוב, תורה וחסד? חנוכה, חג התרבות, הוא זמן טוב לחשוב על השאלה הזו: איך שומרים, מתוך שמחה ואהבה, על ערכי החשמונאים, גם בעולם שבו אין אנטיוכוס? מהפכות גדולות ביום הראשון של חנוכה יש התרגשות באוויר. אם הרגשתם קצת שגרתיות אחרי כמה ימים ואחרי כמה נרות, ואחרי שהשעווה של הנרות הצבעוניים של הילדים טפטפה על הרצפה, שימו לב לטקסט הבא. הרב ירחמיאל ישראל יצחק דנציגר כתב לפני כ-100 שנה בספרו "ישמח ישראל" כמה ההדלקה של כל אדם פשוט היא דבר עוצמתי מאוד. הוא מבסס את דבריו על פירושו של הרמב"ן, וקובע כך: "בעת הדלקת נר חנוכה עומד כל יהודי על מקומו של הכהן הגדול בבית המקדש, וכל איש פשוט ביותר, בגשתו אל הקודש, להדליק נר חנוכה, הרי הוא עצמו נעשה ככהן גדול, וביתו נהפך כבית המקדש, ויתבונן בגשתו להעלות את האש שאינו מדליק כאן נרות שמן או שעווה בעלמא, אלא הוא מעלה את האור שמששת ימי בראשית, וייגש אל העבודה באימה וביראה מתוך שמחה של מצווה, על שאיש פשוט כמותו זוכה לחולל עתה 'מהפכות' גדולות בעולמות עליונים". שימו לב למילה "מהפכות". מהפכות לא מתרחשות רק ברחובות, בצעדות של המונים. מהפכות נעשות גם במעשים קטנים שלנו, בחוג המשפחה, בין המטבח לסלון. שאריות של החיים ביום שלישי בערב הדלקנו שמונה נרות בחנוכייה. אחרי ההדלקה, נוהגים שלא לזרוק סתם לפח את השמן או את שאריות הנר שנשארו. הנה מה שכותב הרב אבינדב אבוקרט על שאריות החג, ועלינו: "הנרות הללו קודש הם ואין לנו רשות להשתמש בהם – כך אמרנו כל ערב. אבל ההלכה מלמדת שגם השאריות של הנרות הן קדושות. אסור להשליך את שאריות השמן שנותר בכוסיות או את שאריות הנר. נהגו לזרוק אותם בצורה מכובדת, ואפילו לשרוף אותם במדורה מיוחדת או לצרף אותם לשריפת החמץ. ניתן ללמוד מכך כמה חשובות השאריות בחיינו – הדקות הספורות בסוף הפגישה, העודף שקיבלנו מהמוכר בחנות, הטיוטות של המאמר שכתבנו. אחרי הכול, כשחושבים על זה, כל חנוכה הזה התחיל משאריות, מיחס של כבוד למה שנראה קצת מדי, קטן מדי. בשיר 'מעוז צור' אנחנו אומרים: 'ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים'. רק מי שלא זלזל בקנקן המיותר שנותר, שנשאר בצד – זכה לאור גדול. חנוכה הוא הזמן שמזכיר לנו שהכל הוא שאריות של החיים".איזה סיפור אנחנו מספרים? כשיוסף והאחים שלו נפגשים, בפרשת השבוע, העובדות הן קשות ומרות. האחים הרי מכרו אותו והפקירו אותו. ובכל זאת, יוסף מצליח לאחד את המשפחה על ידי פרשנות חיובית לעובדות היבשות, על ידי ראייה אופטימית ומלאת אמונה. שימו לב לטקסט שהוא אומר לאחים, כשהוא מגלה להם שהוא יוסף: "וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹוקים לִפְנֵיכֶם... וְעַתָּה, לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹוקים". כלומר, לדברי יוסף, הוא בעצם נשלח למצרים כדי לעלות שם לגדולה, ולכן עכשיו הוא יכול להציל את המשפחה (ואת כל האזור) בתקופת הרעב. יוסף לא יכול לשנות את הפרטים הטרגיים, אבל הוא יכול להחליט איך להסתכל עליהם. במקום להתלונן על מה שעשו לו, הוא בוחר שלא להתבונן על האנשים אלא על האלוקים שמאחוריהם, ולחפש היטב את הברכה בתוך הקללה. חכמינו לומדים ממנו שלמרות מצבנו האובייקטיבי בחיים, יש לנו בחירה חופשית גדולה, לקבוע איך לספר לעצמנו את הסיפור. הרב פרופ' יונתן זקס כתב על כך: "איננו יכולים לשנות את העבר, אבל בשנותנו את האופן שבו אנו חושבים על העבר, אנו יכולים לשנות את העתיד".
  20. כניסת השבת ויציאת השבת ירושלים כניסת השבת: 16:02 יציאת השבת: 17:17 תל אביב כניסת השבת: 16:15 יציאת השבת: 17:19 חיפה כניסת השבת: 16:05 יציאת השבת: 17:16 אילת כניסת השבת: 16:13 יציאת השבת: 17:22 מפרשת השבוע בפרשה הקודמת השליכו האחים את יוסף לבור, בעקבות חלומותיו. הם תכננו להרגו אך שינו את דעתם ומכרו אותו לשיירת סוחרים שקנתה אותו לעבד ולקחה אותו למצריים. בפרשת מקץ אנו שוב פוגשים את יוסף והאחים. אלא שהפעם יוסף כבר שר בממשלת פרעה! איך קרה דבר כזה? לא תאמינו. זה שוב בגלל החלומות. פרעה מלך מצרים חלם חלום ובחלומו, שבע פרות שמנות, יפות מראה ובריאות בשר רועות בשדה. והנה, שבע פרות נוספות מגיעות, והן דקות (רזות) ורעות מראה. הפרות הדקות טורפות את הפרות בריאות הבשר, ולא נודע כי בא אל קרבן (כלומר: הפרות הרזות נשארות רזות ואי אפשר להבחין שטרפו פרות שמנות!) הוא גם חולם ששבע שיבולים טובות מראה ניצבות זקופות בשדה, (עולות בקנה אחד) ושבע שבלים שדופות (דקות) מראה בולעות את השיבולים הבריאות, ולא נודע כי באו אל קרבן. פרעה מחפש מישהו שיסביר לו את החלומות ושומע על יוסף, שיושב בכלא (למה הוא בכלא? על כך בפרשה שעברה), ויודע לפתור חלומות. מביאים לפניו את יוסף והוא מספר ליוסף את חלומותיו. יוסף מפרש כך את החלום: שבע הפרות הטובות ושבע השיבולים הבריאות מסמלות שבע שנות שפע במצריים (חדשות טובות) שלאחריהן תבאנה שבע שנות רעב, אשר ישכיחו מלב כל את שבע השנים הטובות (חדשות רעות מאד…). יוסף מציע לפרעה להתחיל לאגור מזון ולהתכונן לשנים הרעות. פרעה חושב לעצמו: 'האיש חכם! דבריו נשמעים לי נכונים!' הוא מקבל את עצת יוסף, מעניק לו את השם "צפנת פענח" (משום שפענח את הצפונות, הסודות) וממנה אותו לשר. בתפקידו החדש פועל יוסף על פי הבנתו(אוסף) תבואה ובר (חיטה) באסמיו כחול הים (כלומר: בכמויות עצומות). החלומות של פרעה התגשמו ואחרי שבע שנות שפע, הגיע הרעב למצריים. ומה עושים אנשים רעבים? מתלוננים אצל פרעה. פרעה שולח אותם ליוסף. יוסף פותח בפני העם את אסמיו, ומאכילם. השמועה על השפע במצרים מגיעה עד לארץ כנען. (כאן אחיו של יוסף נכנסים לתמונה). גם בכנען יש רעב כבד. יעקב, אבא של יוסף והאחים שלו, שומע על המזון הרב המצוי במצריים. הוא שולח את בניו להביא משם אוכל. את בנימין, בנו הצעיר ביותר (והבן של אשתו האהובה רחל, אם יוסף, שנפטרה) הוא משאיר איתו בארץ. הוא חושש שיקרה לו אסון בדרך והוא יאבד, כמו שאבד לו יוסף, בנה הבכור של רחל. האחים של יוסף מגיעים למצרים, משתחווים ליוסף, (זוכרים את החלום של יוסף, על 11 אלומות השיבולים שמשתחוות לאלומה שלו?) ולא מזהים אותו. הוא מזהה אותם, אבל לא מגלה להם מי הוא. הוא מתנהג אליהם בקשיחות, שואל אותם מאין באו, ומאשים אותם בריגול. הם אומרים לו כי באו להשיג אוכל, כי הרעב כבד גם בארץ כנען. יוסף שואל אותם על המשפחה שלהם. האחים מספרים ליוסף כי יש להם עוד שני אחים, האחד (בנימין) נשאר עם אביהם בארץ כנען, והשני (יוסף!) אבד (אבד? באמת?). יוסף מלמד את אחיו לקח על התנהגותם. הוא כולא אחד מהם בכלא, שולח אותם עם אוכל הביתה, ואומר להם לחזור אליו עם האח הקטן שלהם בנימין. האחים נבהלים ובאין ברירה הם שבים הביתה, לוקחים את בנימין (לאחר שהצליחו לשכנע את אביהם שהתנגד לכך) וחוזרים למצרים. יוסף מזמין אותם לביתו, וכאשר הוא רואה את בנימין (האח היחיד שלו מאמו רחל), הוא מתרגש מאד, יוצא אל החדר הסמוך, ובוכה. למרות ההתרגשות והבכי, לא סיים יוסף את השיעור שלו לאחיו. הוא מורה לאנשיו למלא את שקיהם של אחיו באוכל וצידה ולהחביא בשקים כסף, וגביעי כסף (לא לטעות, זו לא מתנה). האחים יוצאים לדרך, ואז שולח יוסף את אנשיו להחזיר את האחים אליו. כאשר הם חוזרים, הוא מאשים אותם בגניבה. הם נשבעים לו כי לא גנבו כלום, ואז הוא שולף כסף וגביעים מכליו של בנימין. ממש לא נעים. האחים מתחננים בפני יוסף שלא יקח את בנימין, ויהודה מציע ליוסף את עצמו לעבד, בתנאי שישחרר את השאר לשוב לאביהם הזקן. הם מזכירים ליוסף כי יעקב כבר אבד את בנו האהוב, ובנימין הוא הבן היחיד שנשאר לו מרחל. יוסף איננו משתכנע, ואומר כי מי שבכליו נמצאה הגניבה, הוא יישאר להיות עבד במצרים. את כל השאר, הוא משחרר לשלום. איך זה נגמר? לשם כך צריך לקרוא את הפרשה הבאה.
  21. זמני כניסת ויציאת השבת ירושלים: כניסת השבת: 16:00 יציאת השבת: 17:15 תל אביב: כניסת השבת: 16:14 יציאת השבת: 17:17 חיפה: כניסת השבת: 16:03 יציאת השבת: 17:14 אילת: כניסת השבת: 16:11 יציאת השבת: 17:20 קצת מפרשת השבוע חלומות יוסף, הבן היקיר (לז, א-יא) משפחת ישראל משתקעת בארץ כנען. בני יעקב ממשיכים במסורת אביהם ועוסקים ברעיית צאן. יוסף, הוא בן הזקונים האהוב על יעקב, אך משום כך שנוא על אחיו. יוסף מצידו מספק לאחים עילות לקנאה-שנאה: מתוך הקפדתו הרבה בקיום ההלכות, הוא נוהג לדווח לאביו על מעשי האחים כאשר אינם נראים כשרים בעיניו. גם יעקב מעורר את הקנאה ליוסף בהפלותו אותו, וכדוגמה מציינת התורה את כתונת הפסים המיוחדת שתפר יעקב ליוסף. המתח בבית גובר בעקבות שני חלומות רבי-משמעות שחולם יוסף ומספר עליהם לאחיו ולאביו. בחלום הראשון מאלמים כל האחים אלומות של שיבולים בשדה. אלומתו של יוסף מזדקפת מעל כל האלומות האחרות שמשתחוות לה. מובן שהאחים זועמים על דברי יוסף ואומרים לו: "המלוך תמלוך עלינו, אם משול תמשול בנו"?! והדבר מגביר כמובן את שנאתם. סיפור החלום השני, מעורר אף את רוגזו של יעקב האב. בחלום זה, השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחווים ליוסף. כלומר גם ההורים, 'השמש והירח', אמורים להשתחוות ליוסף הצעיר. אך יעקב בשונה מהאחים אכולי הקנאה מבין למרות הרוגז, כי חלומות יוסף אינם דברי רהב ריקים מתוכן, והוא נוצר בליבו את סיפורי החלומות בהמתנה לבאות. האחים מוכרים את יוסף (לז, יב-לו) בני ישראל יוצאים לשכם לרעות את הצאן. יוסף שנשאר בבית עם אבא, נשלח על-ידו לשאול בשלום האחים ולשוב לדווח לישראל. כשמבחינים האחים ביוסף המתקרב הם זוממים להורגו. אך ראובן הבכור מתוך תחושת אחריות משכנע את האחים להשליך את יוסף לבור ולא להורגו. בכוונתו של ראובן לחלץ מאוחר יותר את יוסף מן הבור ולהשיבו הביתה. כשמגיע יוסף, הם מפשיטים ממנו את כתונת הפסים, ומורידים אותו אל הבור. בזמן שהם יושבים לאכול, עוברת במקום שיירת סוחרים. ראובן הבכור אינו נוכח, ויהודה, שלא יודע על כוונת ראובן לחלץ את יוסף ומבין אף הוא שהמתת יוסף בבור הינה צעד קיצוני מידי, מציע למכור את יוסף לסוחרים הישמעאלים. יוסף נמכר, ולאחר גלגולים רבים מגיע כעבד למצרים. כשחוזר ראובן הוא נדהם לראות שיוסף אינו בבור. הוא קורע את בגדיו בתחושת צער ואובדן. האחים חוזרים הביתה ובידיהם כתונת הפסים טבולה בדם עיזים. ליבו של יעקוב נשבר. הוא קורע את בגדיו וזועק "כתונת בני... חיה רעה אכלתהו... טרוף טורף יוסף"!!! יעקוב ממאן להתנחם על בנו האהוב יוסף. יהודה ותמר (לח, א-ל) יהודה שהחזיק בעמדת מנהיגות בתוך משפחת ישראל, נדחק וירד מגדולתו בעקבות פרשת המכירה של יוסף. האחים שהפנימו את חומרת המעשה שעשו בראותם את צער אביהם, האשימו את יהודה בחוסר נחישות מנהיגותית כשלא עצר אותם מלמכור את יוסף. התורה מספרת על נישואיו של יהודה ועל הילדים שנולדו לו. היא גם מספרת על תמר, אשת ער, בנו הגדול של יהודה שנפטר בחטאו, ואחר-כך אשתו של אונן, הבן השני, שנפטר אף הוא בחטאיו. תמר קיוותה שתוכל להינשא לשלה, הצעיר בבנים, אך יהודה שחשש שגורל בנו יהיה כשל שני אחיו הגדולים, דחה את תמר בתירוץ כי שלה צעיר מידי לנישואין. תמר, שהייתה אישה צדקת וידעה כי אינה אשמה במות בני יהודה, חשה פגועה. וכך לאחר מות חמותה, אשתו של יהודה, הציבה ליהודה מארב-פיתיון. היא הכירה את הדרך בה הוא הולך אל גוזזי צאנו, וישבה על אם הדרך, מכוסה בצעיף כפרוצה. יהודה בא אליה, והיא מבקשת את שכרה. הוא מבטיח לשלוח גדי מן הצאן. היא מסכימה אך דורשת עירבון. יהודה משאיר בידה את טבעת-החותמת האישית שלו, את אדרתו ואת מטהו. יהודה מקיים את הבטחתו, ושולח את ידידו למסור לאישה את שכרה וליטול ממנה את חפצי העירבון האישיים. אך הלה לא מוצא אותה. להפתעתו הרבה, בני המקום לא יודעים כלל על אישה העונה לתיאור. כשחוזר החבר, מבין יהודה כי הסתבך בפרשיה לא נעימה, כאשר חפציו האישיים נמצאים בידיה של אותה אישה מסתורית. אך גם יהודה עדיין לא יודע עד היכן מגיעים הדברים... לאחר כשלושה חודשים נודע ליהודה כי כלתו תמר בהריון. כיוון שעל-פי ההלכה היה עליה להמתין להתייבם לשלה, פסק יהודה כי עליה למות בשריפה. תמר החסודה, לא רצתה להלבין את פניו של יהודה חמיה, ולכן קודם שהוצאה לשריפה, שלחה לו בסתר את חפציו האישיים. יהודה הבין את הרמז והודה כי הוא שגרם לכישלונה, פעמיים. בראשונה כאשר לא נתן לה את בנו שלה, ובשנית כשהוא עצמו בא אליה. תמר שצדקתה יצאה לאור זוכה ללדת תאומים ליהודה, שני ילדים שגדלו כצדיקים בכלל משפחת ישראל: פרץ וזרח. יוסף בבית פוטיפר (לט, א-כג) יוסף נמכר לעבד לפוטיפר - שר בית-המטבחיים של פרעה מלך מצריים. פוטיפר מגלה מהר את כישוריו הנדירים של העבד הצעיר וחש גם את הסגולה הרוחנית המלווה אותו ומביאה ברכה בבית. הוא מעלה אותו בדרגה ומפקיד בידיו את ניהול כל ענייני הבית. אשתו של פוטיפר מתאהבת בעלם העברי יפה-התואר. היא מנצלת הזדמנות שאין איש בבית ומנסה לפתות את יוסף. היא תופסת אותו, והא מתחמק ובורח מן הבית, אך נאלץ להשאיר אחריו את בגדו העליון התפוס בידיה. בכעסה וכאמצעי הגנה, מעלילה אשת פוטיפר על יוסף כי הוא זה שניסה לתקוף אותה, וכהוכחה מציגה את בגדו שנשאר בידה. פוטיפר כועס ומשליך את יוסף לבית הסוהר, למחלקה בה נמצאים אסירי המלך. גם בבית הסוהר נותן ה' את חינו של יוסף בעיני הממונה, שר בית הסוהר. השר מפקיד את הניהול השוטף של בית הסוהר בידיו של יוסף והוא מצליח מאוד בתפקידו. פתרון חלומות השרים האסורים(מ, א-כג) אל בית הסוהר הגיעו שני אסירים חדשים: שר המשקים ושר האופים של המלך פרעה. חטאם של שני מסכנים אלה: הראשון מזג למלך כוס יין שנמצא בה זבוב, והשני הגיש מאפה ובו גרגרי אבן. בוקר אחד, לאחר כשנה בה שהו בבית הסוהר, פוגש אותם יוסף ופניהם מכורכמות. מסתבר שכל אחד מהשניים חלם בלילה חלום מוזר שטורד את מנוחתו. יוסף, חכם ומצליחן בעל קבלות, מציע את עזרתו. מספר שר המשקים, כי בחלומו ראה גפן בעלת שלוש זמורות (=ענפים) ועליהן ענבים בשלים, והוא, שר המשקים, מחזיק את כוס המלך בידו, סוחט את הענבים לתוכה, ומגיש למלך. יוסף פותר לו מייד את החלום. שלושת ענפי הגפן רומזים לשלושה ימים. הגשת הכוס אל המלך מלמדת כי בעוד שלושה ימים יחזירו המלך אל תפקידו. יוסף מנצל את ההזדמנות ומבקש משר המשקים כי כאשר יגיע אל הרגע הגדול ויעמוד לפני המלך, יזכור לו את חסד פתרון החלום, ויזכיר אותו, נער עברי שנכלא על לא עוול בכפו, לטובה לפני המלך. שר האופים, מלא תקוה, מספר אף הוא את חלומו: בחלומי, על ראשי שלושה סלי נצרים. בסל העליון מיני-מאפה של בית המלך, ועוף אוכל מתוך הסל. הפעם הפתרון קשה ואכזרי. יוסף אומר לשר, כי שלושת הסלים רומזים אף הם לשלושה ימים. העוף האוכל מן הסל מעל ראשו מלמד כי בעוד שלושה ימים, כשיפקד אף הוא לפני המלך, ייגזר דינו לתלייה ועוף השמים ינקר את ראשו. עברו שלושה ימים, וחג גדול היה למצריים - יום הולדתו של פרעה. במצוות המלך נפקדו לפניו תיקי השרים החוטאים והוא גזר את דינם: שר המשקים ישוב לתפקידו כבראשונה ואילו שר האופים יתלה על עץ. הכול כפתרונו של יוסף הצדיק. אחים "בראש אחד" יֶשְׁנָם מִקְרִים רַבִּים בָּהֶם קִנְאָה בֵּין אַחִים יְכוֹלָה לִהְיוֹת חִיּוּבִית. הָאֲחָיוֹת וֶנוּס וְסָרֶנָה וִילְיָאמְס מֵאַרְצוֹת הַבְּרִית הֵן שְׁתֵּי שַׂחְקָנִיּוֹת טֶנִיס מִצְטַיְּנוֹת, שֶׁלֹּא פַּעַם שִׂחֲקוּ הָאַחַת נֶגֶד אֲחוֹתָהּ בְּמִשְׂחָקִים חֲשׁוּבִים וּמַכְרִיעִים. כְּבָר מִגִּיל קָטָן הָיָה אֲבִיהֶן שֶׁל הַשְּׁתַּיִם גַּם הַמְּאַמֵּן שֶׁלָּהֶן, וְהִמְרִיץ אוֹתָן לְהִתְחָרוֹת וּלְנַצֵּחַ. "אֲנִי אוֹהֶבֶת לְשַׂחֵק נֶגֶד אֲחוֹתִי," אוֹמֶרֶת סָרֶנָה, הָאָחוֹת הַקְּטַנָּה, "כִּי גַּם אִם וֶנוּס מְנַצַּחַת, אֲנִי קְצָת שְׂמֵחָה בִּשְׁבִילָהּ..." הידעתם ש: מִשְׁפַּחַת בַּנַּאי הִיא מִשְׁפָּחָה גְּדוֹלָה שֶׁבָּהּ אַחִים וְאַחְיָנִים הֵם זַמָּרִים, מַלְחִינִים, שַׂחְקָנִים, יוֹצְרִים וּבַדְרָנִים. בֵּינֵיהֶם: יוֹסִי, גַּבְרִי, אוֹרְנָה, יוּבַל, אוּרִי, מֵאִיר, אֵהוּד ואֶבְיָתָר. הָאַחִים אֵהוּד וְדָנִי יָתוֹם הֵם שְׁנֵי חַבְרֵי כְּנֶסֶת בַּכְּנֶסֶת הַ -16, לַמְרוֹת שֶׁהֵם חֲבֵרִים בִּשְׁתֵּי מִפְלָגוֹת שׁוֹנוֹת!
  22. פרשת השבוע וישלח ירושלים: כניסת השבת: 16:00 יציאת השבת: 17:15 תל אביב: כניסת השבת: 16:14 יציאת השבת: 17:16 חיפה: כניסת השבת: 16:03 יציאת השבת: 17:14 אילת: כניסת השבת: 16:10 יציאת השבת: 17:19 קצת מפרשת השבוע יעקב מתכונן למפגש עם עשו (לב, ד-יג) יעקב ופמלייתו קרובים לשוב הביתה, אך יש עוד עניין אחד הדורש פיתרון: עשו, האח השואף לנקמה. יעקב שולח שליחים לארץ שעיר, לשדה אדום, להביא אל אחיו מסר של שלום ולבדוק את כוונותיו. השליחים חוזרים ומספרים כי עשו יוצא לקראת יעקב בראש מחנה של ארבע מאות איש. יעקב חושש ממלחמת אחים. הוא אינו רוצה להיהרג אך גם אינו רוצה להרוג. כאמצעי התגוננות טקטי, הוא מחלק את משפחתו וכל מלוויו לשני מחנות, ונערך לבאות. את ההכנות מלווה יעקב בתפילה לקב"ה שיציל אותו מידי עשו, ומזכיר את כל ההבטחות שנתן לו ה'. משלחת ומתנות פיוס (לב, יד-כב) כאמור, יעקב נערך לקרב, אך אינו מעוניין להגיע לכך. הוא שולח משלחת גדולה של עבדים המובילים עדרי צאן, בקר וגמלים לרצות את עשו. יעקב נותן רווח בין עדר לעדר כדי להאדיר את רושם המתנה, ומדריך את השליחים מה לומר לעשו. מאבק עם דמות מסתורית (לב, כג-לג) המשלחת יוצאת לדרכה, ומחנה יעקב מתארגן לשנת לילה קצרה. בטרם עלה השחר, מעביר יעקב את כל משפחתו ומלוויו בנהר יבוק. כשחוזר יעקב אל עבר הנהר, ליטול פריטים אחרונים שהושארו, הוא מוצא את עצמו לבדו מול איש מסתורי הנאבק עמו. האיש, אינו אלא מלאך שמימי השייך לתומכי עשו, ומנסה לפגוע ביעקב. אך יעקב נלחם בגבורה, והמתאבק מצליח רק לנקוע את כף ירכו. הבוקר האיר, והאיש-מלאך המסתורי מתחנן ליעקב שייתן לו ללכת לעבודת יומו. יעקב מתנה זאת בקבלת ברכה, והמלאך נאלץ להסכים ולברך את יעקב. הוא גם מעניק לו את השם החדש 'ישראל', שמעתה יהפוך לשם הייצוגי של יעקב ולכינוי לכל בני יעקב בכל הדורות. לדברי המלאך מבטא השם את מעלתו של יעקב "כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל". יעקב צולע חזרה לעבר מחנהו, מפגיעת עצם הירך - גיד הנשה. לזכר כך לא אוכלים בני ישראל, עד היום, את גיד הנשה באוכלם מבשר בעלי חיים. מפגש היסטורי (לג, א-כ) לאחר 34 שנים של נתק מוחלט מתקיים מפגש היסטורי בין שני האחים. יעקב נושא את עיניו ורואה את עשו וארבע מאות אנשיו קרבים. הוא מארגן את משפחתו בעורף ויוצא בגפו מול אחיו. להפתעתו ולשמחתו, עשו פורץ מתוך מחנהו, רץ לעברו, נופל על צווארו ומנשקו תוך ששניהם בוכים. יעקב מציג את משפחתו הגדולה בפני אחיו, ומפציר בו לקבל את המנחה ששלח אליו. עשו שמסרב בתחילה, נעתר, ומציע ליעקב לצאת יחד אל ביתו בארץ שעיר. יעקב מסביר לו שילדיו הרכים ועדרי הצאן הרבים ההולכים עמו, לא יעמדו במסע מהיר ומפרך. הוא מציע לעשו לצאת לדרכו, והוא יעקב ימשיך בקצב שלו. עשו נפרד מיעקב וחוזר לארצו ולביתו. יעקב מקים מחנה במקום הנקרא סוכות. רק לאחר 18 חודשים של שהיה במקום, נכנס יעקב לארץ כנען וחונה בפאתי העיר שכם. הוא קונה שם חלקת קרקע ונוטה את אוהליו. הוא מקים גם מזבח להודות לה' שהשיבו בשלום לארץ. פרשת דינה ושכם (לד, א-לא) דינה בת יעקב ולאה רוצה להכיר חברות חדשות ויוצאת לטייל . שכם, בנו של חמור נשיא הארץ, פוגש בה ואונס אותה. דינה שבה הביתה ומספרת את אשר אירע. יעקב מחליט להמתין לבואם של בניו הרועים את הצאן בשדה. כששבים הבנים מהמרעה, הם פוגשים את שכם וחמור. אלו הגיעו 'לביקור נימוסין' ובפיהם הצעה: תינשא דינה לשכם. על-פי הצעתם תתערה משפחת ישראל בבני העיר, וגם תזכה להכרה נשיאותית ולמוהר-מענק נישואין גבוה ביותר. בני יעקב רותחים מזעם, אך כולאים את רגשותיהם ומשיבים לאורחים בעורמה: אנו נהיה מוכנים להצעה בתנאי שאתם וכל בני עירכם תמולו את עצמכם, כפי הנוהג והחובה במשפחתנו. שכם, להוט כל-כך להשיג את דינה, אוסף את בני עירו ומשכנעם לקבל את תנאי בני יעקב. ביום השלישי לאחר ביצוע המילה ההמונית, כל הזכרים בעיר מוטלים במיטותיהם, סובלים מכאבים עזים. שמעון ולוי, בני יעקב, נוטלים חרבות ויוצאים למסע נקם בשכם. הם הורגים את שכם וחמור ואת כל יתר הגברים. את הנשים והילדים הם לוקחים בשבי. יעקב חושש כי מעשה זה יקים עליו את כל יושבי כנען, אך האחים איתנים בדעתם כי אסור היה להבליג לאחר המעשה הנפשע. שבים לבית אל (לה, א-טו) ה' נגלה ליעקב ומצווה עליו לקום ולעלות לבית אל, מקום בו נגלה אליו ה' בבורחו מפני עשו, להתיישב שם ולקיים את הבטחתו להקים מזבח תודה במקום. יעקב מצווה על כל בני ביתו להיטהר ולהתכונן לעליה למקום הקדוש. דרכם משכם לבית אל עוברת בשלום. כל יושבי הארץ, שראו אולי בשבט הישראלי פולש וכובש, הוכו בחרדת אלוקים ("חתת אלוקים") והניחו לו לעשות את דרכם בבטחה. יעקב מקים מזבח בבית אל. ה' נגלה אליו, מברך אותו בצאצאים רבים ובירושת הארץ, ומאשרר את החלפת השם יעקב בשם החדש 'ישראל', שניתן קודם לכן על-ידי המלאך. יעקב מקים מצבה מנסך עליה יין ויוצק עליה שמן. לידת בנימין ומות רחל (לה, טז-כט) יעקב יוצא את בית אל, ממשיך את מסעו דרך אפרת לכיוון קריית ארבע, אל בית אביו יצחק. בדרך, לפני בואה אפרתה, עוצרת השיירה. רחל כורעת ללדת את הבן השניים-עשר, בן הזקונים של יעקב. הלידה הייתה קשה. בסופה נולד בנימין, אך בעקבותיה נפטרה רחל אמנו. יעקב קובר את רחל במקום, על אם הדרך בין ירושלים לחברון, ומקים מצבה על קברה. לאחר זמן מגיע יעקב לחברון, אל אביו יצחק. התורה מציינת בהקשר זה את פטירתו של יצחק בגיל 180 שנה. אך לפי החישוב אנו יודעים שאירוע פטירתו בפועל היה מאוחר יותר, לאחר מכירת יוסף למצרים. משפחות עשו (לו, א-מג) הפרק כולו, עד סוף הפרשה, מונה בקצרה את משפחת עשו לתולדותיה, את ראשי המשפחות והמלכים שיצאו ממנה. בתוך הדברים מספרת התורה על עזיבתו של עשו את ארץ כנען מפני יעקב אחיו. למעשה, בכך מודה עשו שירושת ארץ ישראל, שהובטחה לאברהם וליצחק, מיועדת ליעקב-ישראל ולבניו.
  23. שבת פרשת ויצא כניסת השבת ויציאת השבת ירושלים כניסת השבת: 16:01 יציאת השבת: 17:15 תל אביב כניסת השבת: 16:15 יציאת השבת: 17:16 חיפה כניסת השבת: 16:04 יציאת השבת: 17:14 אילת כניסת השבת: 16:11 יציאת השבת: 17:19 מה בפרשה? יעקב חושש מפני עשיו אחיו שנשבע לנקום בו ולהרוג אותו, ובורח מפניו לכיוון חרן. בלילה הוא חולם חלום: "וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה; וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ" (בראשית, פרק כ"ח, פסוק י"ב). בראש הסולם ניצב אלוהים ומבטיח לזרעו של יעקב את ארץ ישראל. עם בוקר מסמן יעקב את המקום באמצעות אבן שעליה הוא יוצק שמן, וקורא למקום בית אל. הוא נודר נדר: אם אלוהים ישמור עלי בדרך, "וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ. וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי" (בראשית, פרק כ"ח, פסוקים כ'-כ"א). הרי שמקום האבן יהיה לבית אלוהים. כשמגיע יעקב לחרן הוא נתקל ברועים מסביב לבאר בשדה שעליה אבן גדולה, והם מחכים שיתאספו רועים רבים, כדי להסיר את האבן מהבאר. כשרואה יעקב את רחל (בת דודו) באה עם הצאן לבאר, הוא מצליח בכוחות עצמו להסיר את האבן מעל הבאר ומתאהב ברחל ממבט ראשון. לבן, אביה של רחל, רואה זאת, ומבין שאהבה זו יכולה לשרת אותו: הוא מציע ליעקב עבודה, ויעקב מבקש בתמורה, לאחר שבע שנות עבודה, להינשא לרחל. השנים עוברות ליעקב במהירות: "וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים; וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים, בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ"(בראשית, פרק כ"ט, פסוק כ'). בתום שבע השנים מוצא את עצמו יעקב הנרגש באוהל עם אהובתו: פני הכלה היו מכוסות והנה – כאשר גילה את פני הכלה, התברר לו שהתחתן עם לאה, אחותה הבכורה של אהובתו. יעקב נרעש כולו מהשקר הנורא, אך לבן אינו מתרגש. ככה זה – אומר לבן – הבכורה מתחתנת ראשונה. אם תרצה את רחל תאלץ לעבוד עוד שבע שנים. השנים עוברות, יעקב נושא את רחל לאישה, אבל הצרות ממשיכות: לאה ושאר נשותיו של יעקב יולדות לו ילדים, ואילו רחל – עקרה. יעקב ממשיך להעדיף את רחל אך רחל העקרה מקנאה באחותה. לבסוף יולדת רחל במזל טוב את יוסף, וליעקב משפחה גדולה: ללאה נולדים שישה בנים ובת אחת: ראובן, שמעון, לוי, יהודה, יששכר וזבולון ודינה. שני בנים לבלהה (שפחת רחל) דן ונפתלי. שני בנים לזילפה (שפחת לאה) גד ואשר. לרחל נולד בן אחד: יוסף. הפרשה מסתיימת עם בריחתו של יעקב מלבן, לארץ ישראל.
  24. פרשת השבוע תולדות כניסת השבת ויציאת השבת כניסת השבת בירושלים כניסת השבת: 16:03 יציאת השבת: 17:16 כניסת השבת בתל אביב כניסת השבת: 16:19 יציאת השבת: 17:18 כניסת השבת בחיפה כניסת השבת: 16:10 יציאת השבת: 17:16 כניסת השבת בבאר שבע כניסת השבת: 16:22 יציאת השבת: 17:19 כניסת השבת באילת כניסת השבת: 16:13 יציאת השבת: 17:21 קצת מפרשת השבוע הפרשה הקודמת, חיי שרה, סיפרה על נישואי יצחק ורבקה. פרשת תולדות מתמקדת בחייהם המשותפים של יצחק ורבקה ועל הילדים שנולדו להם – שבחרו בדרכים שונות מאוד בחיים... הריון קשה לרבקה את רבקה נשא יצחק לאישה בגיל ארבעים. כשחולפים השנים ועדיין לא נולדו להם ילדים, מתפלל יצחק לבורא העולם ותפילתו מתקבלת: רבקה הרה. ההתרוצצויות בביטנה גורמות לה לגשת אל הנביא המבשר לה כי עומדים להיוולד לה תאומים. עוד הוא מגלה לה, כי מתאומים אלו יצאו שתי אומות שייאבקו זה בזה. עשו מוכר את הבכורה הנבואה מתגשמת ובבוא היום נולדים להם התאומים. הראשון, אדום ושעיר, מקבל את השם עשו; אחיו יצא כשהוא אוחז בעקב הראשון, ולפיכך קיבל את השם יעקב. כשגדלו, עשו הפך להיות צייד ויעקב בילה את ימיו בלימוד תורה. באחת הפעמים שב עשו מן השדה עייף ולאפו מגיע ריח תבשיל העדשים שמבשל יעקב. עשו הרעב מבקש מאחיו לאכול את התבשיל, ויעקב מסכים בתנאי שימכור לו את בכורתו. עשו מסכים, אוכל ושותה ומלגלג בעיסקה שעשה זה עתה. הירידה לגרר והברית עם אבימלך שוב שורר רעב בארץ. האלוקים מתגלה אל יצחק ואומר לו שלא ירד מצרימה, ויצחק מתיישב בגרר. הוא צועד בדרכי אביו ומציג את רבקה כאחותו; המלך המקומי, אבימלך, מגלה כי יצחק ורבקה הם למעשה בני זוג; יצחק מסביר כי הוא עשה זאת מחשש שיפגעו בו, ואבימלך מורה לאנשי המקום שלא לגעת בבני הזוג. לאחר שיצחק מתעשר, מקנאים בו אבימלך ואנשיו ומורים לו לעזוב את המקום. יצחק עובר אל נחל גרר, שם הוא חופר שתי בארות ("עשק" ו"שטנה") הנגזלות על-ידי רועי המקום. הבאר השלישית נשארת ברשותו, והוא קורא לה "רחובות". משם, הוא עובר לבאר שבע, בה מתגלה אליו האלוקים ומבטיח לו כי יהיה עמו. אבימלך מבקש לכרות ברית של שלום עם יצחק. הוא יוצא בראשות משלחת אל מקום מגורי יצחק, והם אכן כורתים ברית. בגיל ארבעים נושא עשו שתי נשים, המסבות עגמת נפש ליצחק ולרבקה. הברכות לפני מותו, מבקש יצחק המזדקן לברך את בנו בכורו עשו. הוא לא מודע למעשיו הרעים, וכן לעובדה שעשו כבר מכר את בכורתו ליעקב; "צא השדה וצודה לי ציד... בעבור תברכך נפשי בטרם אמות" הוא מורה לבנו. רבקה, שידעה על מעללי עשו, מחליטה כי הברכות מגיעות ליעקב. היא מלבישה אותו בבגדי עשו, וכן בעורות גדיי עיזים כדי לטשטש את ההבדל בין יעקב החלק לעשו השעיר. כשהוא נכנס אל אביו, מתפלא יצחק: הקול קול יעקב, הוא אומר, אך הידים ידי עשו! יעקב מגיש לאביו יין ומטעמים שהכינה רבקה. יצחק מברך את יעקב: "ויתן לך אלוקים מטל השמים... יעבדוך עמים, וישתחוו לך לאומים, הוה גביר לאחיך... אורריך ארור, ומברכיך ברוך". בעוד יעקב יוצא, נכנס עשו ומגלה את מה שהתרחש. "בא אחיך במרמה ולקח את ברכתך", מתנצל יצחק; זו לא הפעם הראשונה שהוא נוהג כך – מגיב עשו בכעס, הוא גם נטל את בכורתי; כעת יודע יצחק, כי אכן ראוי היה יעקב לקבל את הברכות. כשעשו בוכה ומבקש ברכה מאביו, אביו מעניק לו ברכה הנופלת בערכה מברכת יעקב. עשו הכועס מבטיח לנקום ביעקב ולרצוח אותו, מיד לאחר מיתת אביו יצחק. יעקב בורח לחרן לאחר ששמעה את הדבר, קוראת רבקה לבנה יעקב ושולחת אותו אל אחיה, לבן, שם יסתתר מחמת עשו. לפני שהוא יוצא לדרך, קורא לו יצחק ומברך אותו שוב. בנוסף לברכות, הוא אומר לו שמצוא שידוך מבנות לבן. יעקב יוצא אל חרן; עשו נושא לאשה את בת דודתו, מחלת בן ישמעאל.
  • הודעות בפורומים

  • אשכולות בפורום

  • משתמשים רשומים

  • המשתמש החדש ביותר

×