עבור לתוכן

פרסום ההימור של חקלאי הערבה הפך אותם לעשירים - אבל בקרוב החלום עלול להפוך לסיוט


Chief

תגובות מומלצות

בית אריזה בעין יהב. "בגלל הקורונה נתקענו עם 5,000-4,000 טונה של סחורה, זו כמות אדירה" צילום: אייל טואג

ב–2014–2015 קרס ענף הפלפלים בערבה. הפלפלים, שפירנסו מאות משקים בערבה, סבלו אז מתחרות גוברת מצד מגדלים ספרדים שנהנו מקרבה לשוק האירופי ועלויות ייצור נמוכות יותר — והחקלאים הישראלים נאלצו לנתב כ–70% מהיבול לשוק הרוסי. ואולם אז החלה הכלכלה הרוסית להידרדר, חל פיחות חד של 50% בשער הרובל, ואם לא היה די בכך — שער היורו נשחק, ואירועי גשם חריגים גרמו לריקבון בגידול הפלפלים בערבה. התוצאה: לא מעט חקלאים במושבי הערבה נקלעו לקשיי תזרים ולא יכלו לעמוד בהלוואות הענק שלקחו מהבנקים, וחלקם נאלצו למכור את משקיהם ועברו לשמש שכירים לשווקים חקלאיים זרים, כמו סין, תאילנד, אתיופיה, אינדונזיה וקזחסטן.

 

הממשלה, שהחקלאות אינה בדיוק בבת עינה, נחלצה הפעם לסייע. ב–2015 פירסם משרד החקלאות תוכנית סיוע והזרים 80 מיליון שקל למגדלי הפלפלים בשטחי עדיפות לאומית שהסבו גידולים לענפים אחרים. ההימור של חקלאי הערבה היה נטיעות של עצי תמר, בעיקר מזן מג'הול. כך, בין 2014 ל–2019 ניטעו 261 אלף עצי מג'הול, כמעט כמו מספר עצי התמרים שניטעו בישראל בין 1991 ל–2013. "הדבר הטוב בתמרים הוא שאתה יכול לנטוע אותם ולספר לעצמך במשך ארבע שנים (עד שהם מתחילים להניב פרי) שהכל יהיה בסדר", אומר מוטי אלעזרי, חקלאי מהמושב צופר שבערבה.

המעבר המאסיבי לזן אחד של תמר נראה בזמנו כהימור מנצח. המג'הול הניב עד אז רווחים גדולים למגדלים במשך לא מעט שנים, והיו לא מעט סיבות לכך: התמר ממותג בעולם כתחליף בריא לשוקולד וכספק אנרגיה זמינה ומיידית לספורטאים; והוא הפרי הראשון שמוסלמים אוכלים בסעודת האיפטאר ששוברת את הצום היומי בחודש הרמדאן, כך שהגידול במספר המוסלמים במדינות אירופיות כמו צרפת, הולנד, גרמניה ובריטניה, והעובדה שהתמר גם עולה על שולחנם של נוצרים בחג המולד — הביא לעלייה עקבית ביבוא התמרים לאירופה בין 2010 ל–2019 ובסך הכל טיפס ב–87% בעשור.

החקלאים הישראלים, מצדם, השכילו להתמקד בזן המג'הול, הנישה האיכותית והרווחית בשוק התמרים האירופי. הידע הרב שנצבר בישראל וההשקעה בטיפוח התמר, גידולו, כולל הבחירה בקרקע ובאקלים הנכון, ההשקיה בטפטוף, דילול התפרחת ושימוש בכלי גובה לקטיף — יצרו פרי איכותי כחול־לבן שזכה לפרמיה משמעותית בהשוואה לתוצרת ממדינות מתחרות, שגידלו ושיווקו מסות של זנים ופירות פחות איכותיים, כמו תוניסיה, אלג'יריה, איראן ופקיסטן. כך השתלט היצוא הישראלי על שוק תמרי הפרימיום באירופה, וב–2019 אחז ב–71% ממנו.

BB1gMx10.img?h=377&w=799&m=6&q=60&o=f&l=f

במקביל, המג'הול האיכותי דחף מעלה את המחיר הממוצע שלו זכה המגדל הישראלי — מ–4.6 יורו לק"ג ב–2012 עד לשיא של 5.8 יורו ב–2017. ההצלחה המסחררת הזינה קפיצה נוספת בנטיעות המג'הול — שדחק במהירות את כל זני התמרים האחרים: 78% מעצי התמר שניטעו בישראל ב–2020 היו מג'הולים — והענף נהפך לתעשייה המגלגלת מיליארד שקל בשנה.

"זו היתה חקלאות של יהלומים", אומר בכיר באחת מחברות שיווק התמרים הגדולות בישראל. אלא שדרכן של נישות רווחיות היא למשוך משתתפים נוספים למסיבה — שגורמים לגידול בהיצע, לירידה במחיר ולשחיקה ברווחיות. כבר ב–2018 התחיל המחיר הממוצע של התמר הישראלי להישחק, וב–2019 כבר השלים נסיגה של 7% מהשיא ב–2017, כשהתחזקות השקל מול היורו מדרדרת את המחיר שמקבל המגדל הישראלי עבור הפרי המתוק והעסיסי ב–2.5% נוספים.

ואז הגיעה מגפת הקורונה. "השווקים הפתוחים במדינות מוסלמיות כמו טורקיה, ומדינות חבר העמים לשעבר וגם ברוסיה, שהיו השווקים הגדולים והאיכותיים ושם היה הכסף הגדול — נעצרו בחריקת בלמים כששיא הגל הראשון של הקורונה היה בחודש הרמדאן של 2020", אומרים בחברות שיווק התמרים. "נתקענו עם 4,000–5,000 טונה במחסנים, זו כמות אדירה של סחורה. כשהגענו לספטמבר 2020, כלומר לעונת הגדיד החדשה, ונותרה כמות כל כך גדולה של פרי מהעונה הקודמת, היינו צריכים למכור את הסחורה הישנה".

גרירת המלאי הענק מעונת 2019–2020 לעונת 2020–2021 התגלתה כמכה קשה למחירי הפרימיום של המג'הול, שעלולה לגרום לחלק מהתמרנים לבעיה תזרימית, כשהתמורה שיקבלו תתכווץ דרמטית. "כדי לגמור את מלאי הפרי מהעונה הקודמת, הגענו להסכמים עם הלקוחות — שיקנו מאתנו גם את הסחורה החדשה וגם את הסחורה הישנה. ניסינו לשמור שהמחיר לפרי החדש יהיה דומה למחירו בעונות קודמות, אבל כוחות השוק עשו את שלהם. כשראו שהאיכות של הפרי הישן לא רחוקה מאיכותו של הפרי החדש, גם מחירו נשחק. נאלצנו למכור את הפרי הישן בירידת מחיר של 40%, ואז מחירו של הפרי החדש נשחק ב–20% כמעט מההתחלה", אומרים בחברות השיווק.

חלקת תמרים בעין יהב צילום: אייל טואג

ברכה גל, משרד החקלאות: "אני לא אוהבת גלים שמובילים להידרדרות במחיר. בהתחלה כולם שותלים פלפלים, אחר כך תמרים, אחר כך רימונים ועכשיו אבוקדו — וכולם גומרים באותו מקום. לפעמים נדמה שאחת הבעיות של החקלאים היא שהם פשוט לא יודעים לעשות חשבון"

האיום הגדול — ממרוקו וממצרים

הקורונה גרמה לערעור משמעותי של האיזון בין היצע לביקוש בשוק המג'הול, אבל בימים שאחרי המגפה צפוי לענף איום משמעותי וארוך טווח — והפעם מכיוון ההיצע.

המחירים הגבוהים של המג'הול באירופה ובשווקים אחרים, כמו במדינות המפרץ הפרסי, לא נעלמו מעיניהם של יזמי חקלאות במדינות אחרות. נטיעות מאסיביות של עצי תמר מזן המג'הול היו בשנים האחרונות לא רק בבקעת הירדן ובערבה — אלא גם ברשות הפלסטינית ובמדינות כמו ארה"ב, ירדן, דרום אפריקה, נמיביה, פרו ומקסיקו.

ואולם האיום הכמותי המשמעותי מכל על עתיד ענף המג'הול הישראלי מגיע ממרוקו וממצרים. עוד ב–2008 הכריזה מרוקו על תוכנית לנטיעת 3 מיליון עצי תמר מזנים שונים עד 2020, ואף שהתוכנית מפגרת אחרי היעד השאפתני, בשנים האחרונות החלה מרוקו בגידול של מאות אלפי עצים, חלקם בסיוע ציוד וידע מישראל. במשרד החקלאות הישראלי מצפים לעלייה ביצוא התמרים ממרוקו לאירופה בשנים הקרובות.

במקביל, בחברות השיווק הישראליות מעריכים שמצרים תגדיל בעשור הקרוב את יבול המג'הול שלה ב–100 אלף טונה לשנה. אם נזכור שהאיחוד האירופי — שוק היעד העיקרי של יצוא המג'הול הישראלי (54% מהיצוא ב–2019 היה לאיחוד) — ייבא 19.5 אלף טונה תמרים מהזן הזה ב–2019 (71% מכמות זו מישראל), ברור שבטווח של כמה שנים מרוקו ומצרים צפויות להגדיל משמעותית את היצוא לאיחוד, ולשנות את האיזון בין ההיצע לביקוש בו.

BB1gMnYn.img?h=424&w=799&m=6&q=60&o=f&l=f

"לא היתה מחשבה לעתיד"

כבר עתה ברור שמשבר הקורונה ידחוף מטה את המחיר הממוצע לק"ג מג'הול ל–18–19 שקל (4.8 יורו) בעונת 2020–2021, ואולי אף נמוך מכך. הגלישה העקבית במחירים מעוררת סימני שאלה בנוגע לעתיד הענף, שעל פי הערכות העשיר בעשור האחרון מאות מגדלים לאורך כביש 90, מהכנרת בצפון ועד קיבוץ אילות שבדרום. "עלות הגידול של מג'הול היא 14–16 שקל לק"ג, כך שאם הנפילה במחירו תימשך והוא יירד אל מתחת ל–16 שקל בממוצע — יצטרכו להתחיל לעקור עצים", אומר בכיר בענף התמרים בערבה.

נעם ויסלר, מנהל צוות המו"פ החקלאי בבקעת הירדן, מאמין שלענף יש פוטנציאל אדיר, משום שהמודעות לתמר ולערכו התזונתי עדיין נמוכה במדינות רבות. ואולם לדבריו, "בשנתיים־שלוש האחרונות אנחנו מזהים האטה ביכולת לייצא, וכשיש מספר גדול של חברות שיווק ולא מפתחים שווקים חדשים, חברות השיווק הישראליות מתחילות להתחרות זו בזו על אותם שווקים באירופה ובארה"ב. כך, היצוא לא הצליח להדביק את הגידול בייצור, ונוצר עודף היצע. בשנים האחרונות היה גידול דרמטי בנטיעות בערבה, ועכשיו סוף־סוף החקלאים שם התעוררו. אנחנו בבקעה הבנו לאן הדברים הולכים כבר לפני שנתיים, וניסינו להסביר זאת לחבר'ה בערבה סביב שולחן תמר (פורום מקצועי של מועצת הצמחים, המשותף למגדלי התמרים בישראל). עד עכשיו הם לא הקשיבו, ולא היתה מחשבה לעתיד".

מטע תמרים במושב משואה. הענף נהפך לתעשייה המגלגלת מיליארד שקל בשנה צילום: אייל טואג

ל פי הערכות, הענף העשיר בשנים האחרונות מאות מגדלים לאורך כביש 90. "עלות הגידול של מג'הול היא 14–16 שקל לק"ג, כך שאם הנפילה במחירו תימשך — והוא יירד מתחת ל-16 שקל בממוצע, יצטרכו להתחיל לעקור עצים", אומר בכיר בענף התמרים בערבה

אחת הבעיות המרכזיות של מגדלי התמרים בישראל היתה היערכות מועטה לתחרות המתגברת והשקעה אפסית בשיווק ובהגדלת השוק הפוטנציאלי על ידי פיתוח שווקים ומוצרים חדשים. כמו כן, ארגוני המגדלים וחברות השיווק לא השכילו למתג את המוצר ולבצר את היתרון האיכותי שלו.

כך, בשנים שבהן מגדלי המג'הול הישראלים הדפיסו כסף, ארגוני המגדלים וחברות השיווק בארץ השקיעו בשיווק 1–1.5 מיליון שקל בשנה, כלומר 0.1%–0.15% בלבד מסך ההכנסות. זהו תקציב מגוחך בהשוואה, למשל, לחברת ייצור והפצת מזון כמו דל מונטה, שנסחרת בבורסת ניו יורק בשווי של 1.6 מיליארד דולר, והשקיעה ב–2020 4.7% מהכנסותיה בשיווק.

בית אריזה לתמרים צילום: אייל טואג

"סינדרום הפלפל"

חלק מהחקלאים הישראלים אמנם מצליחים לשווק כיום סחורה ישירות דרך האינטרנט ללקוחות מקומיים במחירים גבוהים, אך לא בכמויות גדולות. ברור שערוץ האונליין אינו יכול לספוג את עודפי ההיצע בענף.

כיום מנתבות חברות שיווק התמרים הישראליות את הסחורה הלא־איכותית לרשתות הקמעונות הגדולות במחירי רצפה של 7–8 שקלים לק"ג (הסחורה האיכותית מופנית לחו"ל). בהיעדר מיתוג, חינוך שוק ובשל הזנחה מתמשכת של השיווק בישראל — חלק מהצרכנים, שהתרגל לצרוך קרטון מג'הול לא איכותי במחיר 20 שקל לק"ג, יתקשה להבין מדוע עליו לרכוש פתאום תמרים ב–35–40 שקלים לק"ג, גם אם המשווק טוען שאיכותם גבוהה משמעותית מאחיהם הזולים. כך, השאננות שהיתה בתחום במשך שנים פוגעת בחקלאים בשעת משבר.

"רמי לוי היה לוקח את השאריות של מה שלא הולך ליצוא, קונה את הסחורה ב–5–8 שקלים לק"ג, והצרכן לא היה יודע שהוא צורך סחורה נחותה. בשביל הלקוח העירוני תמרים זה תמרים. הוא לא מבין את ההבדל", אומר אחד מחקלאי הערבה. לדברי ויסלר, "יכול להיות שההתנהלות של מגדלי התמרים לא היתה נכונה. חקלאי הוא יצור שחי בחשש בלתי־פוסק. הוא לא מסתכל יותר מדי קדימה, הוא רוצה להביא כמה שיותר כסף הביתה ולהגדיל את הרזרבות שלו כדי להתמודד עם הסיכון שהשנה הבאה תהיה מורכבת יותר. כשהיה ביקוש גבוה והכל היה טוב, החקלאים לא השכילו להשקיע בעתיד. עכשיו הדברים השתנו, וארגוני המגדלים סוף־סוף מינו מנהל פיתוח עסקי. אני מקווה שזה לא מאוחר מדי". ויסלר מעריך שתהליך ההפנמה של המצב החדש בשוק המג'הול התחיל: "לוקח זמן לדברים לחלחל. החקלאי גודד באוקטובר, ולוקח שנה וארבעה חודשים עד שהוא מקבל את הבומבה (כלומר, את גובה הסכום שיקבל על הפרי). הוא מוכר את הפרי בשיטת הקונסיגנציה — אין מחיר מובטח ואין מחיר מינימום. חברת השיווק מאחסנת את הפרי, גובה מחיר עבור הקירור ולוקחת עמלה. החקלאי אפילו לא יודע איזו עמלה לקחה חברת השיווק, משום שהוא אינו יודע באיזה מחיר היא מכרה את הפרי. כל עוד החקלאי לא חבר בקואופרטיב כמו הדקלאים (אחת מחברות השיווק הגדולות בענף; י"ג), אין לו גישה לנתונים".

בית האריזה של חברת חישתיל בנמיביה צילום: שלמה צוקר

מטעים של עצי תמר צילום: אייל טואג

הפעילות בנמיביה לא מתחרה בתמר הישראלי, כי זו נעשית בחצי הכדור הדרומי, שבו אין כמעט גידול מג'הול

בנוסף, גם בתוך קבוצת האיכות של הפרי שמשווק החקלאי הבודד, יש משטחים יפים יותר ויפים פחות, אבל הוא מקבל את המחיר של הקבוצה כולה (pool), בניכוי עלויות. זהו מודל בעייתי לתגמול חקלאים על הצטיינות, והעובדה שחברת השיווק אינה משתתפת בסיכון של החקלאי, אלא מקבלת עמלה, פוגעת גם במוטיבציה שלה למקסם את התמורה.

לדברי ויסלר, בניגוד לגידולים חד־שנתיים, כמו הפלפלים, שבהם ניתן להפסיק לגדל כאשר כבר אין כדאיות כלכלית, במטע תמרים הסיפור מסובך יותר — מה עוד שבאקלים ובקרקעות המלוחות של הערבה ובקעת הירדן אין חלופה ברורה לתמרים, שצורכים אמנם כמויות גדולות של מים, אבל ניתן להשקותם במים מאיכות נמוכה, כולל מי קולחין.

"מהיום שעץ תמר ניטע ועד שהוא מגיע ליבול מלא, עוברות תשע־עשר שנים. בשלוש השנים הראשונות בכלל לא גודדים את הפרי, כלומר יש ארבע שנים לתכנן ולהיערך לכמות הנוספת שתגיע", אומר עמית דגן, מנכ"ל חברת חישתיל, שמחזיקה, בין שאר, פעילויות במטעי מג'הול בנמיביה.

"שוק צומח הופך לחיסרון כאשר הוא מטופל בצורה לא נכונה", הוא אומר. לדבריו, ההסתמכות המאסיבית בענף על הצריכה המוגברת של המוסלמים ברמדאן היא טעות: "היה עוד גידול אחד שעשה את זה — ענף הפרחים, שבנה את עצמו על כריסמס וולנטיינס דיי — ותראה באיזה מצב גרוע הוא. הבעיה העיקרית של ענף התמרים היא שיווק. אם פעם היו בישראל שלוש קבוצות ששיווקו את התמרים — אגרקסקו, מהדרין והדקלאים — היום יש 30 חברות, ומה שהולך לקרות זה סינדרום הפלפל".

בית אריזה לתמרים צילום: אייל טואג

נעם ויסלר, מנהל צוות המו"פ החקלאי בבקעת הירדן: "החקלאי לא מסתכל יותר מדי קדימה, ורוצה להביא כמה שיותר כסף הביתה. כשהיה ביקוש גבוה והיה טוב, המגדלים לא השכילו להשקיע בעתיד. עכשיו הדברים השתנו. אני מקווה שזה לא מאוחר מדי"

דגן מתייחס למשבר בענף הפלפלים באמצע העשור שעבר, כאשר 300 חברות התחרו זו בזו על שווקים כמעט זהים, וחתכו זו לזו את המחירים, לשמחתם הרבה של סיטונאי הירקות הגדולים באיחוד האירופי. לדבריו, כדי לא לשחוק את רווחיהם, החקלאים אף מנסים לשווק בעצמם את תוצרתם. "כיום, כל מי שיש לו חצי טונה תמר הוא המוביל, המשווק והמוכר בחו"ל. והלקוחות מעבר לים לא פראיירים. אם בטלפון הראשון של הבוקר משוחחים עם היצואן הגדול בישראל ומחיר הבסיס הוא 25 שקל לק"ג תמורת עסקה ארוכת־טווח, בטלפון ה–15 שהם מקבלים המחיר כבר יורד אל מתחת ל–20 שקל לק"ג — זו בעיה. יש בישראל חקלאים עם יכולות סופר־גבוהות, אבל שיטות השיווק שמקובלות במקומותינו ארכאיות. לא מדובר בחברות שיווק, אלא בחברות לוגיסטיקה שמתמחות בהובלה ואחסון".

"ברמת העלויות של החקלאי הישראלי, יהיה לו קשה לשרוד את השנים הבאות. נקודת הפתיחה של המגדל הישראלי היא מינוס רציני, ולכן הוא חייב לקבל מחיר פרימיום", אומר דגן. "להערכתי, עלות הגידול של התמר מקליפורניה, שכיום הוא עדיין התחרות הקשה ביותר של התמר הישראלי, נמוכה ב–5 שקלים לק"ג מעלות הגידול בישראל. בין היתר, משום ששכר המינימום לחקלאות בקליפורניה הוא 13 דולר (42.5 שקל) לשעה, כלומר 10% נמוך יותר מעלות השכר של עובד בישראל (כולל פנסיה ומגורים). ברגע שהמחיר יורד אל מתחת ל–20 שקל לק"ג, המגדל הישראלי צריך לדאוג, ואם תביא בחשבון שהרבה נטיעות של מג'הול יתחילו להניב בשנים הקרובות — תבין שעומדת להיות בעיה קשה".

מטעים של עצי תמר צילום: אייל טואג

"יש שחיקה במחירים, אבל לא מדובר בענף קורס"

"לא מדובר בעוד ענף קורס. זה לא נכון. זהו גידול טוב. אנחנו לא מספידים אותו, אבל עושים מאמץ לבדל אותו", אומרת ציפי פרידקין, מנהלת חקר שווקים בחטיבה לכלכלה, מחקר ואסטרטגיה במשרד החקלאות. "בכל העולם לא מגיעים לאיכות של הפרי הישראלי, ומכיוון שהמפתח לרווחיות הוא המחיר, חשוב לטפל באיכות. נכון שיש שחיקה במחירים וברווחיות, אבל הרעיון הוא לתפוס את התהליך בזמן. מנכ"ל משרד החקלאות מינה צוות שיבחן את נושא המג'הול. יש לנו שיתוף פעולה מצוין עם שולחן תמר, שהתעורר ומתחיל לעבוד אחרת עם רשתות השיווק. השוק המקומי הוא בעל יכולת קליטה ויודע לשלם — וצריך למכור לו איכות גבוהה".

לעומתה, ברכה גל, מנהלת תחום כלכלת ייצור במשרד החקלאות, פסימית יותר: "אני לא אוהבת גלים, שמובילים להידרדרות במחיר. בהתחלה כולם שותלים פלפלים, אחר כך תמרים, אחר כך רימונים ועכשיו אבוקדו — וכולם גומרים באותו מקום. לפעמים נדמה לי שאחת הבעיות של החקלאים היא שהם פשוט לא יודעים לעשות חשבון".

בית אריזה לתמרים צילום: אייל טואג

עמית דגן, מנכ"ל חברת חישתיל: "ברמת העלויות של החקלאי הישראלי, יהיה לו קשה לשרוד את השנים הבאות. יש בישראל חקלאים עם יכולות סופר־גבוהות, אבל שיטות השיווק שמקובלות כאן ארכאיות. לא מדובר בחברות שיווק, אלא בחברות לוגיסטיקה שמתמחות בהובלה ואחסון"

חשבון הוא אחד מתחומי התמחותה של גל, שניתחה כיצד משתנה הרווח של החקלאי אם היבול לדונם, המחיר לק"ג ומחירי המים משתנים בשיעור מסוים. מהניתוח של גל עולה כי הרווח התפעולי של חקלאי מדונם מג'הול הוא 6,130 שקל — וזאת כאשר העץ מגיע ליבול מלא של 1.2 טונה לדונם (100 ק"ג לעץ), מחיר המים הוא 1.4 שקלים למ"ק והמחיר המשוקלל לק"ג שמקבל החקלאי הוא 18.3 שקל. לפי גל, אם מחיר המג'הול יירד ב–15% ומחיר המים יעלה ל–2 שקלים למ"ק (לפי הרפורמה שמתכננת רשות המים, מחירי המים צפויים לעלות ב–35% לפחות), הרווח התפעולי של המגדלים ייחתך ב–66%.

עליית מחירי המים לחקלאות בהדרגה עד 2028, כפי שמתכננים ברשות המים, נראית אולי מעבר להרי חושך, אבל לחקלאים הישראלים בכלל ולחקלאים שנטעו עצי מג'הול מ–2018 ואילך היא רלוונטית ביותר. סביב שנה זו ייכנסו העצים להנבה מלאה — וכשמדובר בעץ ששותה בבגרותו 1 מ"ק מים ליום במשך חודשיים לפחות, זו תהיה מכה נוספת שעלולה לקרב את הגידול לחוסר כדאיות כלכלית.

גדיד בעין יהב. "הדבר הטוב בתמרים הוא שאתה יכול לנטוע אותם ולספר לעצמך במשך ארבע שנים שהכל יהיה בסדר" צילום: אייל טואג

בשנים שבהן מגדלי המג'הול הישראלים הדפיסו כסף, ארגוני המגדלים וחברות השיווק בארץ השקיעו בשיווק 1–1.5 מיליון שקל בשנה. זהו תקציב מגוחך בהשוואה, למשל, לחברת ייצור והפצת מזון כמו דל מונטה, שנסחרת בבורסת ניו יורק בשווי של 1.6 מיליארד דולר, והשקיעה ב–2020 4.7% מהכנסותיה בשיווק

"מגדלי התמרים בישראל לא צריכים לסגור את הבסטה כל כך מהר"

"אמרו שמגדלי התמר המרוקאים יכריחו את המגדל הישראלי לסגור את הבסטה בתוך חמש שנים, אבל זה לא יקרה כל כך מהר", אומר חואן דוד גומז, יועץ בכיר של חוות המג'הול הגדולה במרוקו. מיליון עצי המג'הול שמלך מרוקו הבטיח ב–2008 לטעת עד 2020, מופיעים בסיוטים של מגדלי התמר בישראל, אבל גומז חושב שהחששות לגורלו של ענף המג'הול בישראל מוקדמים ומוגזמים. והוא אמור לדעת מה הוא אומר, כמי שניהל ב–1998–2016 את מטע התמרים של קיבוץ גרופית, אחד הגדולים בארץ. 

החווה שלה מייעץ גומז נמצאת בנוה מדבר הסמוך לעיר בודניב שבמזרח מרוקו, שם ניטעו 60 אלף עצים ב–2015–2016. עצים אלה החלו להניב השנה, והפרויקט צפוי להניב 6,000 טונה בייצור מלא לקראת סוף העשור. גומז, שהגיע לחווה באמצעות חברת נטפים במטרה להנחיל לה מהידע הישראלי בתחום, מעריך שמרוקו תעבור את ישראל כיצואנית המג'הול הגדולה בעולם, אך זה יקרה רק בתוך עשר שנים. "במרוקו עשו תוכניות יפות, אבל המציאות אחרת. הם עדיין מתמודדים עם מחלת הבאיוד" (מחלת שנגרמת מפטרייה השוכנת בקרקע וגורמת להצהבת העלים בתוך כמה שבועות ולמותו של הדקל בתוך שנתיים). המרוקאים השקיעו כסף בפיתוח זנים עמידים למחלה, ולא במציאת פתרון למחלה. הם אכן הצליחו ופיתחו זן עמיד לבאיוד, אלא שהזן הזה (Najda) התברר כבעל ערך מסחרי מוגבל בהשוואה למג'הול, משום שהפרי גדול פחות ומתוק פחות. רק בשלב מאוחר יותר, כדי להתגבר על בעיית העברת המחלה מקרקע לקרקע עם החוטרים, המרוקאים פיתחו תעשייה של תרביות רקמה לייצור שתילי תמר, שמאפילה בהיקפיה על המקבילה הישראלית, חברת צמח תרביות רקמה מעמק הירדן, אבל לא מגיעה לרמת האחידות והאיכות של השתילים מישראל.

מטעים של עצי תמר צילום: אייל טואג

מויות גדולות של החיפושית, שנחשבת לאיום החמור ביותר על עצי התמר, התגלו באזור זובידאת שליד מושב ארגמן. "החדקונית מתפשטת במהירות. בשנה האחרונה לא טיפלו בה באופן משמעותי, והיא החלה להרחיב את נוכחותה גם למטעים ישראליים"

גומז מזהה שני יתרונות לגידול תמרים במרוקו: שכר עבודה נמוך משמעותית ומים באיכות טובה יותר, שמקורם בהפשרת שלגים מהרי האטלס ומקידוחים. למרות זאת, לדבריו, המרוקאים לא מאיימים בשלב זה על העליונות הישראלית: "הם לא מתחרים בתמר הישראלי בכמות ובטח לא באיכות, למשל, ברמת השלפוח (האחוז משטח הקליפה שאינו צמוד לציפה ומייצר לפרי מראה יבלתי ולא אסתטי)", אומר גומז, שסבור כי השקעה בשיווק עשויה להרחיק מישראל את האיום המרוקאי ואולי אף למנוע אותו. "בעולם חושבים שכדי לגדל תמרים יש צורך במדבר ובמים, ולא הרבה יותר מזה. אבל בישראל יש מחקר ופיתוח, ובעשרות שנים של גידול נצבר בה הרבה ידע והוא לא מובן מאליו – למשל, בתוכניות השקיה ובדישון". לדבריו, אחד הפרמטרים המשפיעים על איכות הפירות הוא מנות החום שמקבל העץ. המג'הול זקוק לטמפרטורה של 42-38 מעלות למשך כחודשיים בעת ההבשלה. גורם אחר בעל חשיבות קריטית לאיכות הפרי הוא עיתוי הגדיד. "מגדל טוב יודע לא רק לגדל פרי איכותי, אלא גם מתי לגדוד אותו", אומר גומז. לדבריו, הרווח מהמג'הול הוא המרבי כשרמת הלחות בפרי 26%. כשרמת הלחות גבוהה יותר, הפרי מקבל מרקם חולי בעת הקפאה. גומז מסביר כי זו הסיבה לכך שכיום מתבצעים מספר משתנה של סבבי גדיד, בין שלושה לשמונה, בהתאם לרמת העסיסיות של כל אחד מסוגי המג'הול, לפי ידע שנרכש ממגדלים מקליפורניה בשנות ה-90.

לדברי גומז, המרוקאים אינם היחידים שמתעניינים בידע שנצבר בישראל בעשרות שנים של גידול המג'הול, ובאחרונה יש עניין רב בידע זה מצד בחריין. הוא מגלה שכיום מתנהלים מגעים בין ארגון הדקלאים, חברת שיווק התמרים הגדולה בישראל, לגורמים במרוקו על שיווק משותף — במטרה להגיע לשווקים במדינות ערב שעד כה לא ניתן היה להגיע אליהם, בגלל החרם על תוצרת ישראלית או השיווק שנעשה באמצעות חברות טורקיות שגזרו קופון על המגדל הישראלי.

שוק אחר שאליו נדד הידע הישראלי בתחום המג'הול הוא נמיביה. לדברי עמית דגן, מנכ"ל חישתיל, שהחלה לעבוד בנמיביה לפני 12 שנים בגידולים שונים, היתרונות הכלכליים של גידול התמר בנמיביה ברורים: "מול עלות מים של 1.70 שקל למ"ק שמשלם החקלאי הישראלי, אנחנו משלמים משהו כמו 10 אגורות", אומר דגן. "עלות עובד, כולל כלכלה, מגורים וגן ילדים לילדיו, מגיעה ל–20 דולר ליום; ואילו בישראל — ל–14.5 דולר לשעה".

לדברי דגן, שכר העבודה הגבוה בישראל הוא תוצאה של התעמרות מכוונת ופוליטית בחקלאים. "אני לא חושב שישראל צריכה להיות מדינת עבדים", הוא אומר. "אני מוכן לשלם לעובד זר שכר מינימום הכפול משכר המינימום בארץ המוצא שלו, אבל לא פי 100. לא רק שאנחנו משלמים שכר כל כך גבוה, המדינה קיצצה את מכסות התאילנדים, על אף שאף ישראלי לא רוצה לעבוד בחקלאות — לא חרדי ולא שמאלני, אף אחד. זו החלטה מודעת של גורמי הממשל להתנקם בחקלאות ולצמצם אותה ככל האפשר". עם זאת, דגן מדגיש שהפעילות בנמיביה לא מתחרה בתמר הישראלי, מפני שהיא נעשית בחצי הכדור הדרומי, שבו אין כמעט גידול מג'הול, ומשום ש–90% מהיצוא שם מנותב למדינות שבהן התמר הישראלי לא נוכח.

בית אריזה לתמרים צילום: אייל טואג

האויב המשותף שיכפה על הישראלים והפלסטינים לשתף פעולה

אם יש משהו שמאחד את מגדלי התמרים לאורכו של כביש 90, זו  האמונה המוצקה שלהם כי "המג'הול הישראלי הוא הטוב בעולם".

העליונות של המג'הול הישראלי מגובה במספרים: הוא מחזיק בנתח של 71% מהשוק באיחוד האירופי במונחים כמותיים, וב–69% ממנו במונחים כספיים. במקום השני אחרי ישראל בטבלת היצואנים הגדולים של המג'הול לשוק האירופי, אפילו לפני ארה"ב, נמצאת הרשות הפלסטינית. המחיר הממוצע לו זוכה המג'הול הפלסטיני אף עולה משמעותית על מחיר המג'הול הישראלי — 6.1 יורו לק"ג לעומת 5.4 יורו לק"ג — אך הכמות שמייצאים הפלסטינים לאיחוד האירופי היא שישית בלבד מהכמות שמייצאים המגדלים הישראלים לאיחוד.

"אנחנו שזורים אחד בחייו של השני", אומר ויסלר, מנהל צוות המו"פ של בקעת הירדן, שבה גדלים לא פחות מ–340 אלף עצי מג'הול ו–60%–70% מהחקלאים באזור מתפרנסים היטב מתמרים. "הפלסטינים יודעים לגדל", הוא מודה, "הם השקיעו בכל הפרקטיקות, ובשנים האחרונות החלו להתחרות בנו".

על ההתפתחות המואצת של המג'הול הפלסטיני יכול להעיד סמיר מועדי, קצין מטה חקלאות במינהל האזרחי, שמנתוני מפקד התמרים שהוא עורך כל שנה, עולה כי השטח הפלסטיני המוקצה לגידול המג'הול קפץ מ–2,000 דונם ב–2005 ל–26 אלף דונם כיום, כש–72% מהעצים כבר מניבים פרי. יתרה מכך, 53% מכלל צריכת המים לחקלאות של הרשות הפלסטינית בבקעת הירדן הולכת לענף המג'הול — על חשבון גידולים אחרים, כמו ירקות.

BB1gMj3g.img?h=363&w=799&m=6&q=60&o=f&l=f

עלות המים הנמוכה יחסית ברשות ושכר העבודה הנמוך גם הוא סייעו לשגשוג התמר הפלסטיני, שהגיע ליבול של 8,000 טונה ב–2019, וחדר לשווקים במדינות כמו אוסטרליה, ארה"ב, רוסיה ומדינות המפרץ, שבהן הוא נהנה מיתרון משמעותי ביחס לתמר הישראלי. הקפיצה ביבול ובהכנסות ממנו לרמה של 490 מיליון שקל בעונת 2019–2020 ורווחיות גבוהה של 45% לחקלאי, איפשרה למגדלים להקים באזור יריחו והכפר ג'יפתליק לא פחות מ–13 בתי אריזה לתמרים.

ואולם במחצית 2020 גם הגאות הפלסטינית בענף נבלמה. מגפת הקורונה, שסגרה את השווקים הפתוחים והרווחיים, בעיקר במדינות המוסלמיות, ייצרה עודפי מלאי של 6,000 טונה.

סמיר מועדי. "למזיק אין גבול, ואם לא נילחם בו יחד — ייגרם נזק גדול" צילום: גיל אליהו

חדקונית הדקל האדומה צילום: גיל אליהו

המג'הול הישראלי מחזיק בנתח של 69% מהשוק באיחוד האירופי במונחים כספיים. המחיר הממוצע לו זוכה המג'הול הפלסטיני אף עולה משמעותית על מחיר הישראלי, אך הכמות שמייצאים הפלסטינים לאיחוד האירופי היא שישית בלבד מהכמות שמייצאים הישראלים

בנוסף, מגלה מועדי, בשנה וחצי האחרונות החקלאים הפלסטינים נתקלים בבעיה שאולי תחייב אותם לשקול מחדש את הסירוב לבצע פרויקטים משותפים עם ישראל — חיפושית שגודלה 2–5 ס"מ בשם חדקונית הדקל האדומה, שמטילה את ביציה בתוך הגזע והזחלים הבוקעים ממנה ניזונים מן העץ, ולעתים קרובות גורמים לחיסולו.

לדברי מועדי, כמויות גדולות של החיפושית, שנחשבת לאיום החמור ביותר על עצי התמר, התגלו באזור זובידאת שליד מושב ארגמן. "החדקונית מתפשטת במהירות. בשנה האחרונה לא טיפלו בה באופן משמעותי, והיא החלה להרחיב את נוכחותה גם למטעים ישראליים", אומר מועדי. "למזיק אין גבול, ואם לא נילחם בו יחד ייגרם נזק גדול. לישראלים יש יכולות ואמצעים, ולחקלאי הפלסטיני אין מי שידאג חוץ מהמינהל האזרחי. זה עצוב, אבל זו המציאות".

מקור

קישור ישיר להודעה
שתף באתרים אחרים
  • תגובות 0
  • נפתח
  • תגובה אחרונה

עם הכי הרבה תגובות

ימים פופולארים

עם הכי הרבה תגובות

ימים פופולארים

האשכול הזה די ישן, אולי תפתח אשכול חדש במקום להקפיץ את זה?

הצטרף לשיחה

אתה יכול לפרסם תגובה עכשיו להירשם אחר כך. במידה ויש לך משתמש התחבר עכשיו כדי להגיב עם המשתמש שלך.

אורח
הוסף תגובה

×   הטקסט הודבק עם העיצוב שלו.   הדבק את הטקסט ללא העיצוב במקום

  Only 75 emoji are allowed.

×   הקישור שלך הוטמע באופן אוטומטי..   הצג כקישור במקום

×   המידע האחרון שלך שוחזר.   נקה עורך

×   אתה לא יכול להדביק תמונות באופן ישיר. תעלה אותם או שתכניס תמונה מקישור.

  • צופים לאחרונה   0 משתמשים

    אין משתמשים רשומים שצופים בדף זה.


×
×
  • צור חדש...